חיפוש
תייר מקומי/ אלעד ארנון
הולֵך בּסִמטאות הזמָן
הכביש מתפָּתל בין חומותַייך
לצומֶת דרַכִים של קדוּשָה
צלָעות אָרָזִים חָבוּיים בּבִּטנֶך
כּאן נוכַח המלך באָרמונו
לִבנות בָּית לאָדונו
כּתָלַייך חָרוּשים בצָלקות
גורדֵי שֶחָקִים לתוך האָדַמַה
מה לִי ולָך שָלֶם?
אָני דור המוּלטימדיה
ואָת שושָנַת המֵקורות
אָברֵך מבַקש
"בּוא תָנִיח תפִילִין"
ומחוּץ לחומָה הכבִישִים סואָנִים
גָם אָת כמו כּוּלָן
הָפַכת מטרופולִין
ליָד המָשֶבִּיר מָאַהַל מחָאַה
אָנִי מָחריש,
מָגבִּיר צעָדיי
ממַהר לעָבודָה.
מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו, מה עשתה אמם, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם.
במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה היכן שני בני, אמרה לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם, נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר היכן שני בני, אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו רבי שאלה אחת יש לי לשאול לך, אמר לה אמרי שאלתך, אמרה לו רבי קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא, אמר לה בתי מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו, אמרה לו רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו.
מה עשתה תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן, באותה שעה אמרה לו לר' מאיר רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו, אמר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא).
(מדרש משלי (בובר) פרשה לא ד"ה [י] אשת חיל)