מדרש פיוט - דניאל צרליניקוב
אחד מי יודע / מחבר לא ידוע
אֶחָד מִי יוֹדֵעַ אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
שְׁלֹשָׁה מִי יוֹדֵעַ שְׁלֹשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ
אַרְבַּע אִמָּהוֹת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ חֲמִשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה אַרְבַּע אִמָּהוֹת
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ שִׁשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה
אַרְבַּע אִמָּהוֹת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה אַרְבַּע אִמָּהוֹת
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ
שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה
אַרְבַּע אִמָּהוֹת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה אַרְבַּע אִמָּהוֹת
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
עֲשָׂרָה מִי יוֹדֵעַ עֲשָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ
עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה
שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה
אַרְבַּע אִמָּהוֹת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ
אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה אַרְבַּע אִמָּהוֹת
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁנֵים עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ
שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא
עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה
שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה
אַרְבַּע אִמָּהוֹת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִדַּיָּא שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא
אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבְּתָא שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה אַרְבַּע אִמָּהוֹת
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
--------------------------------------------------------------------------------
כל הזכויות שמורות © הזמנה לפיוט
מדרש פיוט - דניאל צרליניקוב
בקרוב עומד לחול עלינו חג הפסח. אחד הפיוטים הבאים שיושמעו כאן הוא הפיוט המפורסם מההגדה של פסח, "אחד מי יודע". מפתיע דווקא שאף אחד לא יודע מי כתב אותו, אולי זה אחד אלוהינו או חד גדיא. האלמוניות של המחבר באופן אירוני הפכה אותו לפיוט הנועל את ליל הסדר בקהילות היהודיות ברחבי העולם. אם תתבוננו על המילים, אין להן קשר ישיר ליציאת מצרים, ואחד הפירושים אומר שהוא הוכנס להגדה בסוף על מנת להעיר את הנרדמים, בעיקר הילדים הקטנים, בפיוט היתולי על דרך החידה שמעורר את יושבי השולחן.
כל מטרתה של ההגדה של פסח היא שנעביר לדור הבא את הניסים והנפלאות שעשה ה' לאבותינו במצרים. רבים בוודאי לוקחים מהחג הזה את המצות, הקלוריות הרבות, המכות, הכינוס המשפחתי ולצעירים יותר מבינינו, גם האפיקומן. ואילו הייתי רוצה לחלוק איתכם מה אני לוקח מהחג הזה. מעבר לניסים והנפלאות, העמיד ה' לעמו מנהיג שיוביל אותו בעת הקשה, משה רבנו. משה, שעתיד היה להיות מושלך ליאור כבן לעם ישראל, הוצל וגודל בקרב המלוכה המצרית. התורה מספרת שכשגדל יצא להסתובב בעיר וראה מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה לא יכול היה לעמוד במה שקרה, הכה את המצרי והרג אותו. מאוחר יותר, הוא חזר למצרים כשליח האלוהים, הוציא את עמו ממצרים, והביאם עד לארץ ישראל, כשהוא עצמו נפטר על הר נבו ולא זכה להכנס לשערי ישראל. הרמב"ם אמר "שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור עשיר וענו" וכמודל לכך הוא מביא משה. משה רבנו על אף שגודל בקרב נוכרים, היה בעל חוש צדק, איש שיושב בתוך עמו. גדולתו העיקרית הייתה שהוא הבין את מצוקתו של עמו, והקריב את עצמו למען השינוי. היום, כ-3000 שנה אחרי, כשעם ישראל יושב בארצו, אנו עדיין מחפשים אחרי המשה התורן. בימים של שחיתות, של איש הישר בעיניו יעשה, של המידה הרעה ואיבוד הערכים, אנחנו מחפשים את אותו משה, שיושב בקרב עמו ולא במגדל השן, שיוליך אותנו מאוחדים קדימה.
הפיוט "אחד מי יודע" עוסק במספרים. מספרים הם הדרך הטובה ביותר ליצור סדר בחברה. הפיוט מדבר על הפריטים שיוצרים את המסורת היהודית - לוחות הברית, האבות והאמהות, התורה והמשנה, ומדבר על הפריטים שהם מקור חיינו, הטבע והמעגליות שביחסי האנושות והבריאה – ימי השבוע, חודשי ההיריון. ואילו, הבסיס של הפירמידה, אם כבר עסקינן בפסח, הוא האחד. השיר תמיד מתנקז חזרה לאחד שהוא אלוהינו. את השאלה מהו האחד עבור כל אחד מכם אני משאיר פתוח ובינתיים נמשיך לחכות לנס. תהנו.