ויהי כשוב ירמיהו ארצה יהודה וירא והנה עריה שרופות באש ונבלות בני ישראל משלכות בשדה וישא קולו ויבך. וילך הלך ובכה עד בואו ירושלימה אל גדליהו בן אחיקם אשר הפקידו נבוכדנאצר על שארית הפליטה. וירא את דלת העם, את ענים ורישם וימר לו מאד, ויקרא ויאמר: אנא ה' אלהי! תבא כל רעת אכלי עמי ומחריבי ארצו לפניך! הבאת יום והיו כמוני! תרדף באף ותשמידם מתחת שמי ה'! וישמעו שרי החילים את ירמיהו מקלל ויאמרו אליו: גם ישיעהו בן אמוץ נביא היה כמוך, וה' הראהו את אשר יקרה את ישראל באחרית הימים, ובכל זאת לא קלל את אויבי ישראל ולא בקש להם רעה, כי אם אמר עליהם בשם ה': והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי...! ויען ירמיהו ויאמר: מר לי מר! אני הגבר ראה עני בשבט עברתו! (מדרש איכה א')