שלשה תלמידי חכמים הם: הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות. בן זומא - יצפה לחכמה. אלישע בן אבויה - ידאג מן הפורעניות.   (אבות דרבי נתן נוסח א פרק מ)

אבויה אבא מגדולי ירושלים היה. ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ואת ר' אליעזר ור' יהושע בבית אחר. בזמן שאלו אכלו ושרו, טיפחו ורקדו, אמר רבי אלעזר לרבי יהושע: עד שהם עוסקים בשלהם, נעסוק אנו בשלנו, וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה: "רבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עלי?!" אמרו לו: "חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני"… אמר להן אבויה אבא: "רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה [אם ישרוד בני] - לתורה אני מפרישו". אולם, לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימו בי מילותיו . (ירושלמי חגיגה, דף ע"ז ע"ב )

אחר מיהו? זמר יווני לא פסק מפיו. אמרו עליו על אחר, שבשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. (בבלי חגיגה, דף ט"ו ע"ב)

שנו חכמים: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. … בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר "דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו". אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום. (בבלי חגיגה, דף י"ד ע"ב)

אחר קיצץ בנטיעות - מה היה המקרה? ראה את המלאך מטטרון שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויותיהם של ישראל. אמר אלישע: "למדתי שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי [מושגים מתחום המיסטיקה] - שמא יש בשמיים שתי רשויות?!" הוציאו המלאכים את מטטרון והיכוהו בשישים מכות של אש. אמרו לו: "מדוע לא קמת מלפניו כשראית אותו?" ניתנה לו למטטרון הרשות למחוק את זכויותיו של אחר. יצאה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים - חוץ מאחר". אמר אחר: "הואיל וגורשתי מהעולם הבא, אצא ואהנה בעולם הזה". יצא אחר לתרבות רעה. הלך ומצא זונה. תבע אותה לתשמיש. אמרה לו: "האין אתה אלישע בן אבויה?" עקר צנון מהערוגה ביום השבת ונתן לה. אמרה: "אחר הוא". (בבלי חגיגה, דף ט"ו ע"א)

וכל זה מניין בא לו? אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים [ציפור וגוזליה, בניגוד למצוות שילוח הקן] וירד משם בשלום. למחרת ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת. אמר: כתוב "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" - היכן היא טובתו של זה? היכן היא אריכות ימיו של זה?!" … ויש אומרים: ע"י שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום [אחד מהרוגי המלכות] נתון בפי הכלב שותת דם, אמר: "זו תורה וזו שכרה?! זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקונן, זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו, זו תורה וזו שכרה?! דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים". (ירושלמי חגיגה, דף ע"ז ע"ב )

תנא מבית מדרשו של ר' יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה: בכיבוד אב ואם כתוב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", בשילוח הקן כתוב "למען ייטב לך והארכת ימים"; הרי שאמר לו אביו: "עלה לבירה [למגדל] והבא לי גוזלות", ועלה, ושילח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה? והיכן טובתו של זה? אלא: למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך - לעולם שכולו טוב. … אמר רב יוסף: אילו דרש אחר פסוק זה כרבי יעקב בן ביתו - לא היה חוטא. ומה ראה אחר? יש אומרים: ראה מעשה כמו זה, ויש אומרים: את לשונו של רבי חוצפית המתורגמן ראה מוטלת באשפה, אמר: "פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?!" (בבלי חולין, דף קמ"ב ע"א)

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: "מהו שכתוב "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז"?"
אמר לו: "אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית".
אמר לו: "רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה".
אמר לו: "אף אתה חזור בך!"
אמר לו: "כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: "שובו בנים שובבים - חוץ מאחר".
למדו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: "מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת".
אמר לו: "אף אתה חזור בך".
אמר לו: "ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים - חוץ מאחר".
תפס אותו [ר' מאיר, הכניסו לבית מדרש. אמר לילד שלמד שם תורה: "אמור לי פסוק מהתורה. [זו היתה דרך לקבל "מסר" מהאל].
אמר לו: "אין שלום אמר ה' לרשעים".
הכניסו לבית כנסת אחר, עד שהכניסו לשלושה עשר בתי כנסת, וכל הילדים פסקו לו באופן דומה. לאחרון אמר: "פסוק לי פסוקך!" אמר הילד: "ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקי". אותו תינוק היה מגמגם בלשונו, ונשמע כאילו אמר: "ולאלישע אמר אלוהים...". יש אומרים: היתה סכין ביד אלישע וחתך את הילד ושלח את אבריו לשלושה עשר בתי הכנסת שהיה בהם, ויש אומרים שאמר: "אילו היתה סכין בידי הייתי הורגו. (בבלי חגיגה, דף ט"ו ע"א)

אמר לו רבי מאיר לאלישע: "וכל אותה חוכמה יש בך ואין אתה חוזר בך?"
אמר לו: "אין אני יכול".
אמר לו: "למה?"
אמר לו: "רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית הכנסת ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול קוראת: "שובו בנים שובבים! שובו אלי ואשובה אליכם - חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כוחי ומרד בי".
(בבלי חולין, דף קמ"ב ע"א)

מיהו אחר? אלישע בן אבויה, שהיה הורג גדולים בתורה. אמרו: כל תלמיד שאלישע ראהו מצליח בתורה, היה הורגו, ולא עוד אלא שהיה עולה לבית המדרש, והיה רואה ילדים לפני ספריהם, והיה אומר להם: "מה אלו יושבים ועושים כך? אומנותו של זה נגר, אומנותו של זה צייד, אומנותו של זה חייט". וכיוון שהיו שומעים כך, היו קמים והולכים להם.(ירושלמי חגיגה, דף ע"ז ע"ב ה"א)

לאחר זמן מה חלה אלישע. באו ואמרו לרבי מאיר: הנה רבך גוסס. הלך לבקרו ומצאהו גוסס.
אמר לו רבי מאיר: "אין אתה חוזר בך?"
אמר לו: "אין חזרתי מתקבלת!"
ענה לו: "אין זה כך. הרי כתוב: "תשב אנוש עד דכא" - דרך סבלה של הנפש מתקבלת התשובה".
באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת, והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר: "דומה שמתוך תשובה נפטר רבי". אולם כאשר קברו אותו, ירדה אש מן השמים ושרפה את קברו
(ירושלמי חגיגה, דף ע"ז ע"ב )