אנא בחסדך תרוממני. די נפשי סבלה חרפת שכני:
אם נא מצאתי חן בעיניך, הראני בבנין ביתך.
כהני יקירבו עולותיך, ישראל ישתחווה לפניך: אנא בחסדך

שופטי ישבו בשערים, בחורי יהיו לשומרים,
לוים ישירו לך שירים, אז תתרומם בפי ישירים: אנא בחסדך

רעדה תאחזם יושבי איים, כי מלך מלך בירושלים,
מעדני אשר יתנו כפלים, על הרי יהודה ועל הרי אפרים: אנא בחסדך

מדרש פיוט - אנא בחסדך

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: (משלי יד 34)

מסר אוניברסאלי: הצדקה מרימה והחסד מאפס (קורבן חטאת).
מה ההפרש בין צדקה לחסד?
צדקה – חובה לעושה (זו לא טובה התלויה ברצונו) וזכות מוקנה למוטב (מגיע לו)
חסד – תלוי ברצונו הטוב של העושה.
למה צדקה יותר גדולה מחסד, הרי צדקה חייב וחסד לא?
יש בעשיית חסד גם חטא, פגיעה במוטב, החלשתו, מרוב רצון לעזור אתה מקטין אותו
לחם של חסד – לחם של בושה.
גם בארמית חסד מתרגם לחרפה: אונקלוס מתרגם "כי חרפה היא לנו" (בראשית לד יד) ל"ארי חסודא היא"
וכתב רבינו חננאל, "כי חסד לאמים חטאת" לשון חרפה. (רמב"ן ויקרא פרק כ פסוק יז)

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: (משלי יד 34)

חז"לינו לא הסתדרו כל-כך עם המסר האוניברסאלי של הפסוק, {צריך להבין את זה גם בהקשר של המאבק המתמשך ברומאים – חורבן הבית, גזרות השמד, הרוגי לוד, הרוגי מלכות...}

תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת"? נענה רבי אליעזר ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, ... נענה רבי יהושע ואמר: ... כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, ... נענה רבן גמליאל ואמר: ... כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא להתיהר בו, ... אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכין למודעי. רבי אליעזר המודעי אומר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב: "ומי כעמך ישראל גוי אחד", וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא לחרף אותנו בו, שנאמר: ... "כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה". (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב)

אנחנו אומות העולם צדיקים ואתם היהודים חוטאים לכן – מגיע לכם חורבן לכן מגיע לכם גלות החסד שעושים אומות העולם עם היהודים בגלות, המאפשרים חיים יהודיים בגלות, מושפלים אמנם, אך חיים מוכיחה את חרפת היהודים. הנצרות רצתה יהודים חיים, אך מושפלים כדי להוכיח את עליונותה של "ישראל שברוח", האסלאם דרש מהיהודים לתת כופר חייהם כשהם מושפלים כדי להוכיח עליונותו


בא ר' אשר מזרחי ובקש מהקב"ה: "אנא בחסדך תרוממני" לא בחסדי הגויים – בחסדך, לא בצדקתי – בחסדך. "די נפשי סבלה חרפת שכני"