מדרש פיוט - יעל מדר

אעופה אשכונה / ר' יצחק אבוחצירה

אעופה אשכונה וארחיקה נדוד            במדבר אלינה ואולי אמצא דוד
נשק אהבתו בליבי בוערה                 מיום פרדתו נפשי עלי מרה
ידי מני ברח הלך עזבני                     איזו דרך ארח ואלכה גם אני
יצאתי לבקש דודי בין חברים              נלכדתי במוקש הכוני השומרים
קול דודי הנה בא מדלג על ההרים       קומי לך אהובה כי בא קץ דרורים

מדרש פיוט - יעל מדר - "אעופה אשכונה" / ר' יצחק אבוחצירה

אני רוצה לספר לכם מעט על מה שנקרא "בית אבא", במקרה הזה בית האבא שלי.

שמי יעל ואני סטודנטית שנה ראשונה באוניברסיטת חיפה, לומדת אמנות ולשון עברית. בין שאר עיסוקיי אני פעילה בהלל. אני באה ממשפחה דתיה, בת חמישה ילדים, אני השלישית.
אפשר לומר, שהבית שלנו הוא מעין "קיבוץ גלויות". אמנם אבא שלי תימני - אבל הוא לא תימני "על אמת". גם אמא שלי לא בדיוק אשכנזיה. אנחנו צוחקים שהיא אפילו יותר תימניה מאבי, הן מבחינת המנהגים וההלכות והן מבחינה תרבותית. נראה לי שלאדם מבחוץ היה קשה לנחש מאיזו עדה אנחנו.
במה זה מתבטא?
בין השאר, בדברים הבאים: אבא שלי מתפלל בבי"כ אשכנזי, והולך לבי"כ תימני רק ברה"ש, יו"כ ושאר מועדים מיוחדים. אמא שלי, לעומת זאת, מכינה אוכל תימני ואף מכרה אותו בתקופה מסוימת, ואפילו דודות שלי - שנולדו בתימן! - קנו ממנה...
מכיוון שאחי הגדול למד בישיבות ואחותי ואני באולפנא לבנות, אופי השירים ששרנו בשולחן שבת נטו בעיקר לכיוון האשכנזי, כנפוץ בישיבות תיכוניות ובאולפנות. אז אמנם שרנו פיוטים כמו "דרור יקרא" ו"כי אשמרה שבת", אבל לרוב בלחנים הפחות-מזרחיים שלהם.
אמא שלי, שהיא כאמור יותר תימניה מאבא שלי, העלתה בפניו פעמים רבות את הטענה שאיננו מכירים שירים "מבית אבא": "את כל השירים ההם הילדים לומדים בישיבות ובאולפנות שלהם", אמרה, "ומאיפה יכירו את השירים התימניים?!". ואבא, שכרגיל הסכים איתה, שם פעמיו לספרייה ושלף ממנה ספר קטן-אך-עבה, ובו מקבץ משיריו של הרב שלום שבזי. אחר כך שב אבא למקומו, והתחיל לשיר. פה ושם גם אחי ואחותי הגדולים הצטרפו, מהמעט שהם זיהו והכירו, אבל לרוב היו זה אלה רק אבא – והספר שנהנו זה מנוכחותו של זה...
קשה לי להצביע על נקודת מפנה ספציפית. אולי בתקופת חתונתו של אחי, אז הוא התחיל ללמוד קצת יותר על ההלכות של התימנים. בכל אופן, עכשיו אנחנו - הילדים – כבר שרים שירים של "בית אבא". בראש מצעד הפזמונים – הפיוטים: "אגדלך" הידוע, "חביבי" - השיר האהוב על אחי הקטן, "קריה יפהפיה" - פיוט פשוט מקסים של הרב שבזי על ירושלים, וכמובן - איך אפשר בלי - "בר יוחאי".
ובנימה זו אני מזמינה אתכם לפיוט הבא "אעופה אשכונה", המספר על מי שיוצאת ומחפשת אחר דודה, שבשבילי זה החיפוש אחר אותו בית אבא, ולא מוותרת.