מלך אחד אמר בלבו: מי ימצא שלא יהיה לו לדאוג יותר ממני, כי יש לי כול טוב ואני מלך ומושל. והלך לחקור אחרי זה . והיה הולך בלילה, והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי האנשים והיה שומע דאגות כל אחד, שזה אינו הולך לו בסדר בחנות, ואחר כך הלך לבית אחר, ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות, וכן שאר כל הדאגות של כול אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ, והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור, שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול, והוא שמח מאוד וקדרה ויין עומדים לפניו, והוא שמח מאוד, מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדרה עם היין והמאכלים ושהוא רק מלא שמחה, וכבד את המלך לשתות, ושתה המלך גם כן למען האהבה.

אחר כך שכב המלך לישון, ובבוקר עמד המלך, והוא עמד ולוה את המלך. ושאל אותו המלך: מאין אתה לוקח כול זאת. והשיב לו: אני יכול לתקן את כול הדברים שנתקלקלו, כי מלאכה שלמה איני יכול, רק תיקוני הדברים שנתקלקלו. ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים, וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בלבו: אקלקל לו זאת. הלך המלך ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן, רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך האיש לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא לתן אדם לתקן שום דבר, וירא בעיניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים, ושאל אותו : למה אתה חוטב עצים – האם כבודך? וחטב העצים במקומו, ונתן לו הגביר זהוב אחד. והלך לחטב עוד עצים, עד שקבץ ששה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והיה שמח.

והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו, וראה שהוא יושב והמאכלים לפניו והוא שמח מאוד, ונכנס , ושאל שוב מנין כול זה, וענה לו שהוא חוטב עצים. והלך המלך מאתו וגזר שלא לתן לשום אדם לחטוב עצים. ולמחרת נקה לאחד את הדיר וקבל בשכר זה שני זהובים. ונקה עוד דירים עד שקבץ ששה זהובים. וגזר המלך שלא ליתן שום אדם לנקות דירים.

הלך האיש והשכיר את עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר, והתנה עמו שייתן לו בכול יום שכרו. בערב השליך מעליו את המדים וקנה סעודה, והיה שמח מאוד. וראה המלך שכך, וצווה על המיניסטר שלא ישלם לשום אדם באותו היום. בבוקר בא אל המיניסטר ולא רצה לשלם לו שכרו. הלך ושב חתיכה מהחרב, ושם במקומה עץ, ולא היה נכר בחוץ כלל, ונתן חתיכה למשכון, וקנה הסעודה. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות, ונכנס ושאל את האיש וספר לו ששבר את החרב ואמר לו שיקבל המעות בעד אותו היום יתקן החרב, ולא יגיע שום הזק למלך.


הלך המלך וקרא למיניסטר וצווה עליו שיקרא לאיש החיל ששכר ויצווה עליו שיחתוך ראשו של אחד שחייב מיתה. והמלך צווה שיתאספו כול השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך, ויפול על רגליו והתחנן לפניו, באשר מעולם לא שפך דם, ובכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עכשיו לשפוך דמו אמר למלך: וכי יש פסק ברור על זה? אולי אין הדין שהוא חייב מיתה?

השיב לו המלך: בודאי הדין ברור שחייב מיתה, ועתה מוכרח שאתה דווקא תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך, פנה עצמו אל ה' יתברך ואמר: אלוהים לא שפכתי דם מעולם, ובאם זה האיש לא חייב מיתה, יהיה נעשה הברזל עץ. וחטף החרב ושלפה מתערה, וראו הכול שהוא עץ, ונעשה שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה, ופטרו לשלום.