מדרש פיוט מאת: יעל מדר - הלל חיפה

בזכרי על משכבי / ר' יהודה אבן בַּלְעָם
                ספרד / מאה 11

בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי            זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו 
אָקוּמָה וְאָבוֹאָה              אֶל בֵּית אֱלֹהַי וַהֲדוֹמָיו
וָאֹמַר בְּנָשְׂאִי עַיִן            בְּתַחֲנוּנַי אֱלֵי שָׁמָיו
נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ              כִּי רַבִּים רַחֲמָיו

לְךָ אֵלִי צוּר חֵילִי             מְנוּסָתִי בְצָרָתִי
בְּךָ שִׂבְרִי וְתִקְוָתִי            אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי
לְךָ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי         וְנֶגְדְּךָ כָּל תַאֲוָתִי
פְּדֵה עֶבֶד לְךָ צוֹעֵק          מִיַּד רוֹדָיו וְקָמָיו

נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ               כִּי רַבִּים רַחֲמָיו 

עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי                    בְּקָרְאִי מִן הַמֵצַר 
וְיִוָדַע בָּעַמִּים                   כִּי יָדְךָ לֹא תִקְצַר
וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי          צוֹעֵק מִתִגְרַת צַר
אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו לְךָ מוֹדֶה        וּמִתְוַדֶּה עַל עֲלוּמָיו

נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ                כִּי רַבִּים רַחֲמָיו

מַה יִתְאוֹנֵן וְיֹאמַר             מַה יְדַבֵּר וְיִצְטַדָּק
יְצִיר חוֹמֶר אֲשֶׁר תָשׁוּב        גְּוִיָּתוֹ כְּאָבָק דַּק
מַה יִתֵּן לְךָ הָאָדָם             כִּי יִרְשַׁע וְכִי יִצְדַּק
הַלֹא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו           כְּתוּבִים בְּסֵפֶר יָמָיו

נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ                כִּי רַבִּים רַחֲמָיו

חֲצוֹת לַיְלָה לְךָ קָמוּ           עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם
זְכוּת אָבוֹת לָהֶם תִזְכּוֹר      וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם
קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם        קְדוֹשׁ יַעֲקֹב גֹּאֲלָם
וְהִנָּשֵׂא הָאֵל                   עוֹשֶׂה הַשָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו

נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ               כִּי רַבִּים רַחֲמָיו

--------------------------------------------------------------------------------
כל הזכויות הצגת הפיוט המצורף שמורות © הזמנה לפיוט

מדרש פיוט בזכרי על משכבי / ר' יהודה אבן בלעם  - מאת: יעל מדר

יש משהו בחושך, בלילה, שמביא אותנו למחשבות, להרהורים. אולי זה בגלל השקט, בגלל ההפוגה שנוצרת מהרעש וההמולה של היום. הלילה מכריח אותך להתכנס בתוך עצמך, בדממה, ולחשוב.

קרה לי לא פעם שאחרי שכבר כיביתי את האור ונכנסתי לישון – הייתי חייבת לקום ולכתוב משהו, או לצייר משהו. משהו שרק השקט והחושך הביאו אליי.
כמו ששמענו בשיר של ערן, הלילות של ירח מלא והחושך שבחדר הביאו אותו לשים לב פתאום לפרטים הקטנים. הפרטים שאנחנו כל כך רגילים אליהם, עד כדי כך שלפעמים אנחנו שוכחים אותם: העיניים. החיוך. הפחדים. הדאגה. השמחה והנחמה שיש באהבה.

נראה שגם נקודת המוצא של הפיוט "בזכרי על משכבי" היא החושך. הלילה. בבדידות של הלילה, בחסות החשיכה, הפייטן נזכר במעשיו הרעים, מהרהר במצב העגום – שלו ואולי של כל העם בכלל. הדאגות והפחדים הקיומיים מביאים אותו לזעוק בתחינה אל א-להים. הפייטן, ר' יהודה אבן בַּלעם, משליך יהבו, תקוותו, על רחמיו של האל. המשפט החוזר בפיוט, "נפלה נא ביד השם כי רבים רחמיו", הוא ציטוט מדבריו של דוד המלך. לאחר שחָטַא דוד, מציג בפניו הנביא שלוש אפשרויות לענישה. דוד בוחר באפשרות השלישית, שהיא אינה עונש מידי אדם. דוד מעדיף עונש ישירות מהאל, כי הוא מקווה ומאמין שהרחמים המאפיינים את א-להים יטו את הכף, בסופו של דבר, ויקלו מהעונש, כפי שבאמת קרה.

ושוב אנחנו חוזרים לחושך- את הפיוט הזה אומרים עדות המזרח בַסליחות של ימים נוראים. את הסליחות אומרים בלילה, "בחצות לילה לך קמו עבדיך", כפי שאומר הפייטן. [בפיוט מזכירים המתפללים את רחמיו הגדולים של האל, בהשוואה למעשיו הדלים ולקטנותו של האדם. "יציר חומר, אשר תשוב גוִיָּתו כאבק דק".]
כמו שהלילה מביא את האדם לחשבון נפש, יש בו בלילה גם כוח וסגולה לבקשת מחילה ורחמים.

האומן ערן צור הוא שבחר לבצע את הפיוט הזה, ואני מזמינה אתכם לחפש את הדמיון והקשר שבין שני השירים.