מה בוער לך? – אלי ברקת

משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת,
אמר: תאמר שבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני הוא בעל הבירה. 
                                                                                                                 (בראשית רבא לך לך)

בראות אברהם אבינו עליו השלום את עסק דור הפלגה, זאת יקרא בשם "בירה דולקת" כי היה בעיניו לפלא מאוד והרעים בנפשו מי ברא אלה, הציץ עליו בעל הבירה, היינו שהשיב לו הקדוש ברוך הוא הלא תראה בעצמך, כי לכל העולם לא יקשה ואין אחד שם על לב לאמור מי עשה זאת, ואך בעינך יפלא, ומהרעמות ליבך תוכל לשער אשר בודאי נמצא בורא הסובל כל עלמין וממלא כל עלמין, והוא העיר לבך ונפשך לזה, וזה לשון "עליו" היינו על קושיתו שזה הוא תרוץ מספיק לפניו. 
                                             (מי השילוח לרבי מרדכי יוסף מאיזבציא - מגדולי הוגי החסידות במאה ה-19)

אברהם התחיל כמו סוקראטס: שואל, תמה, חוקר. ברגע מסוים השאלה מופנית אל אברהם עצמו. הבורא, שנדרש להתגלות, מפנה את תשומת לבו למשמעות המקופלת בשאלתו. מי אתה, השואל? מדוע אתה שואל, כשכולם עוברים לסדר היום? האם שאלתך אינה מוכיחה שאתה הנשאל?
                                                                                       (דניאל אפשטיין, קריאות תלמודיות חדשות)

בסורא הוות דבר בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא. סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש. אתחזי להו בחילמא: רב דנפישא זכותיה טובא, הא מילתה זוטרא ליה לרב. אלא משום ההוא גברא, דשייל מרא וזבילא לקבורה. בדרוקרת הוות דליקתא, ובשיבבותיה דרה הונא לא הוות דליקתא. סבור מינה בזכותא דרב הונא דנפיש. איתחזי להו בחילמא: האי זוטרא ליה לרב הונא, אלא משום ההיא איתתא דמחממת תנורא, ומשיילי לשיבבותיה. 
                                                                                         (תלמוד בבלי, מסכת תענית כ"א עמוד ב')

בסורא היה דבר. בשכנותו של רב לא היה דבר. סברו משום כך - משום זכותו של רב שהיא מרובה. נראה להם בחלום: רב, שמרובה זכותו יותר, דבר זה קטן לרב אלא משום אחד שהיה משאיל מעדר ואת לקבורה. בדרוקרת היתה שרפה ובשכנותו של רב הונא לא היתה דליקה. סברו מכאן כי בזכותו של רב הונא שהיא מרובה, נראה להם בחלום: זו קטנה היא לו לרב הונא, אלא משום אישה אחת שמחממת את התנור ומשאילה לשכנותיה. 
                                                       (תלמוד בבלי, מסכת תענית כ"א עמוד ב' תרגום הרב עדין שטיינזלץ)