מדרש פיוט - דודו דהאן

בן אדם מה לך נרדם / מחבר לא ידוע

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים

שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים

רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים

וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים

אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים



עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים

יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים

כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים

וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים

הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים




--------------------------------------------------------------------------------
כל הזכויות שמורות © הזמנה לפיוט

מדרש פיוט / בן אדם מה לך נרדם - דודו דהאן
המשורר פונה לאדם על מנת שיצא מהמצב של השינה, של חוסר התודעה. קום! Wake up , התעורר, לא עת שינה עכשיו. ביטוי זה לקוח מספר יונה (א, ו) שם פונים המלחים אל יונה הישן בעת הסערה ומאיצים בו להתפלל לאלוהיו: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלוֹהֶיךָ. אני רואה במשפט התוכחה הזה משל לחיינו אנו. אנו צריכים לשאול עצמנו בכל רגע: האם אנחנו ישנים?, האם אנחנו מודעים למה קורה איתנו?, האם אנחנו מודעים וערים למה קורה סביבנו?. במי פגענו?, ממי התחמקנו?, איפה כשלנו ואיפה נכנענו. הבדיקה הזו של כלל המערכות מכוונת בפיוט ליום כיפור. אך טוב נעשה אם נבצע את הבדיקה הזו לעיתים יותר תכופות. כך נגביר את מצב המודעות שלנו כלפי עצמנו וגם כלפי סביבתנו, משפחתנו ושאר תחומי חיינו.

בהמשך הפיוט יש מספר רב של פעלים: שפוך, רחץ,טהר,רוץ,ברח,עמוד וכו'. אך היסוד שלהם מתחיל במילה קום. כל זאת על מנת להדגיש את חשיבות העניין של הקימה והתעוררות. הקימה גם מאפשרת לנו הסתכלות מעל לפני השטח. ברגע שאדם מתרומם וקם אזי הוא רואה את התמונה המלאה והרחבה.
כמו כן יש בקשה לאל. המרחם הוא ירחם כרחם אב על בנים. שני דברים אנו לומדים מהמשפט הזה: הראשון, קודם כל עשה אתה את המוטל עליך, ולאחר שתעשה את כל המוטל עליך,תהיה רשאי לבוא בפנייה לאחרים שיעשו את שלהם. במקרה דנן זה האל.
הדבר השני אותו אנו למדים, אם כי בהקשר מעט יותר רחב הוא, כי אנו כולנו בנים: "כרחם אב על בנים". לכולנו יש את אותו בסיס זהותי-יהודי המלכד אותנו יחד. "הלוא בני אל אחד אנו, הלוא אב אחד לכולנו" (מלאכי ב' י'). והאב הרי אוהב את בניו שווה בשווה. כך גם לסברתי ולסברת רבים אחרים בית הלל הוא המקום שמקבל את כולם מקובלים ורצויים כפי שהם, בלי שום הבדלים כאלו ואחרים. כאן כולם שווים.