פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד, ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו, ועשה משתה גדול.
ובודאי בכול פעם שהמלך עושה משתה הוא שמחה גדולה מאוד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בודאי הייתה שמחה גדולה מאוד.
והיו שם כל שרי המלוכה וכול הדוכסים והשרים, והיו שמחים מאוד על המשתה. וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך, והיה שם שמחה גדולה מאוד.
והיה שם כול מיני שמחה, מקהלות והצגות, וכיוצא בזה כוח מיני שמחה הכול היה שם על המשתה.
וכשנעשו שמחים מאוד, עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, ובכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה.
וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה על שאן אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל אם תהיה בשמחה, אז אהיה בשמחה יתרה מאוד.
(רבי נחמן מברסלב)