חנה יפה שמעוני

על קבלת אורחים:

הכנסת אורחים היא מצווה חשובה שעליה נאמר: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"

                                                                                                   (הגמ' במסכת שבת דף קכז ע"א)

וכל המארח ת"ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.                      (ברכות ס"ג)

 

בין שישה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעוה"ב, היא הכנסת אורחים                 (שבת)

לפני האירוח:

"מנהג גדול היה בירושלים, שהייתה מפה פרוסה על גבי הפתח לאות שמבקשים אורחים לכנוס שם, וכשנסתלקה המפה אין אורחים נכנסין"                                                                                            (עי' ב"ב צ"ג)

במהלך האירוח:

"אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות וכבושות בארץ מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום מעלה הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם."                                                                                                 (אבות דרבי נתן פרק יג')

הרמב"ם ניסח שמונה מדרגות של מעלות הצדקה. מעלות אלה אינן נוגעות לצדקה הממונית בלבד, והן נכונות לכל תחום גמילות החסדים, ובתוכו גם הכנסת אורחים. אחד המרכיבים העיקריים של הצדקה המעולה היא הארת הפנים, וקבלת הנזקק לצדקה בסבר פנים יפות. כל אדם יודע כי לעולם קודם הצורך באהבה ובהכרה והקשבה מאשר הצרכים הפיזיים (אם כי גם הם לא מבוטלים).

הרב יובל שרלו: הנתיב העיקרי להכנסת אורחים היה הווה ויהיה הכנסת האחר לבית הפנימי – פתיחת הלב. אורחים רבים מבקשים להיכנס אל תוך בתינו. הם מבקשים את החום הפנימי שבלב, את האמפתיה המוענקת מאדם לחברו, את החיוך ואת הנכונות להקשיב. אין אדם חייב להיות בעל בית עם חדרים וחלונות וגג כדי להכניס אורחים. אדם לוקח את עצמו לכל מקום אליו הוא הולך, ובתוך עצמו הוא יכול להכניס אורחים בצורה העמוקה ביותר. שם, בעצמיותו ובנפשו, הוא יכול לארח כאוות נפשו, והוא מעניק את מה שבאמת חסר.

באבות דרבי נתן מספרים על איוב שגם לביתו היו 4 פתחים ולאחר הפורענות שוחח עם הקב"ה ושאלו האם הוא לא האכיל, השקה, הלביש, עניים? והקב"ה ענה לו כי לא הגיע לחצי שיעור של אברהם אבינו משום שמי שרגיל הי לאכול חיטים האכלת אותו חיטים ומי שרגיל לאכול בשר האכלת אותו בשר ואלו אברהם היה מאכיל את שרגיל במה שאינו רגיל בנוסף אתה ישבת בביתך ואורחיך נכנסו אליך ואלו אברהם חיפש את אורחיו.
שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: 
                                                                                            (משנה מסכת אבות פרק א, משנה טו)

רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה.
                                                                                             (משנה מסכת אבות פרק ג, משנה יב)

והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות - שיראה להם פנים של שמחה כדי שתהא רוח הבריות נוחה הימנו. פי' אחר והוי מקבל וכו' שיתרחק ממדת הכעס שהיא מדה רעה עד מאד וינהג עצמו במדת הרצון על דרך שיהיו מרוצין ממנו בני אדם נאה ומקובלת ועל זה אמרו חז"ל בדרך מוסר תרצה שתחפץ חפץ כזה שלא תחפוץ שאין אדם יכול להשיג שיהיו בני העולם חפצים בו אם לא יעבור על מדותיו ואם לא יעבור חפצו מפני חפצם מבטל רצונו מפני רצון אחרים ובזה יהיו לו אוהבים רבים וישמור נפשו מנזקין של בני אדם. כי המראה להם פנים של זעם ישנאוהו ויבקשו להרע לו.
                                                                                    (פירוש רבינו יונה על אבות פרק א, משנה טו)

והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות רבינו יונה ז"ל [ד"ה והוי] פירש, שיקבל את כל האדם בפנים צהובות, ויבטל רצונו מפני רצונם כדי שיהיה אהוב לבריות, ואינו מענין שלמעלה. ושמאי הזקן למה לא היה מוכיח את עצמו בזה, שהרי היה קפדן כמו שהזכירו בשני משבת. והפירוש הנכון הוא, שהוא סמוך למה שלפניו שאם יכניס אורחים בתוך ביתו יאמר מעט ויעשה הרבה, ויקבלם בסבר פנים יפות שאם יתן להם בפנים כבושות בקרקע, יתביישו. וכן אמרו חכמים, אם נתן ופניו כבושות בקרקע כאילו לא נתן. אבל המקבל בסבר פנים יפות אפילו לא נתן כלום מעלין עליו כאילו נתן כל מתנות שבעולם. וכן אמרו במדרש חזית [שיהש"ר פרשה ב ג ד"ה בשלפי השמד] על הצרפית שלא אכל אליהו משלה, אלא שקבלה אותו בסבר פנים יפות, הא למדת שעל הכנסת אורחים נאמר. בסבר, מלשון תרגום, רואה אנכי את פני אביכן [בראשית לא ה], חזי אנא ית סבר אפי אבוכון. ולשון תלמוד הוא, בפרק הרואה [ברכות סג ב], אמר לו הקב"ה למשה לך והסביר להם פנים יפות כמו שהסברתי לך. ושלש אזהרות הזהיר שמאי, כנגד שלש שלמיות שיש באדם כמו שהזכירם ירמיה, חכמה, גבורה, עושר. כנגד החכמה, אמר עשה תורתך קבע, וכנגד העושר, אמר אמור מעט ועשה הרבה, וכנגד הגבורה, אמר והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, שיכבוש את כעסו, ואי זה הוא גבור, הכובש את יצרו. ובירושלמי פרק שני שעירי עזים [יומא פ"ו הל"א מג - ב], אזהרה לדיין שלא יסביר פנים לזה ויעיז פנים לזה. נראה שהסבר הוא הפך העזות והכעס.
                                                                                  (מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א, משנה טו)

לאחר האירוח:

על אברהם אבינו נאמר, "ויטע אשל בבאר שבע" ודרשו חז"ל "מהו "אשל"? אכילה, שתייה לויה". אברהם אבינו האכיל את אורחיו, השקה אותם ואף ליווה אותם לדרכם.

ולא רק בלילי פסח אמרו "כל דכפין ייתי ויכול", כי רב הונא אמרין בכל ימות השנה, וכי כריך רפתא פתח לדשא, ואמר כל דצריך ליתי וליכול (תענית)

אמרו חכמים "כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים" (מסכת סוטה,מו,ב). והרמב"ם בהלכות אבל כתב: "שכר הלויה מרובה מן הכל". כשמכניסים אורחים נראה לכאורה שמה שחשוב אלה הם - האכילה, השתיה, הלינה. וכמו שהאורח הגיע לבדו, ככה הוא יכול להסתדר בלכתו, ובכל ע"פ חז"ל מי שאינו מלוה את אורחו כאילו שפך דמים.