"תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן... גדול שבכולם- יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם- יוחנן בן זכאי..." (תלמוד בבלי, סוכה, כח, ע"ב)

הלל הזקן, במידותיו ובידיעותיו, סחף תלמידים רבים אל בית המדרש, "שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן". אך לא רק הכמות עיקר, ונראה כי תורתו של הלל הביאה לכך שמבית מדרשו יצאו גדולי עולם, "גדול שבכולם- יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם- יוחנן בן זכאי".
מעלותיו הגדולות והמפורסמות של הלל הן ענוותנותו, סבלנותו והיכולת שלו ללמד "תורת-חיים", כזו שתתאים לכל אדם ותהיה רגישה מספיק למקום ממנו הם מגיעים.
"בית הלל" בחר בשם זה מתוך אמונה במסרים אותם הנחיל הלל הזקן ומתוך רצון לקחת חלק באותו בית מדרש מרשים. אנו מביאים לכם כאן אוסף של מקורות המגיעים מבית מדרשו של הלל הזקן, הלומד אותם יעבור הכרות נרחבת ועמוקה עם דמותו ועם התורה אותה הנחיל.



• אמר רב אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל". וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו (שומעים חרפתם ואינם מגיבים) ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהן. כאותה ששנינו: "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו בית הלל לבית שמאי: לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית. אמרו להן בית שמאי: אי משם ראיה?! אף הן אמרו לו: אם כך היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימיך" ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני שעה – שעה עומדת לו.
(מסכת עירובין דף י"ג, ע"ב)




• גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לעשות מצוה אמרו לו וכי מה מצוה זו אמר להן לרחוץ בבית המרחץ אמרו לו וכי זו מצוה היא אמר להם הן מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם. (ויקרא רבא פרשה ל"ד ג)




• אמרו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עוסק במלאכה ומשתכר בטרעפיק (חצי דינר כסף), חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי הארובה של בית המדרש, כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים, (וכסהו עד שקפא). כשעלה עמוד השחר, אמרו לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי, מפני מה בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמע יום מעונן הוא? הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג, הסירו את השלג מעליו, והרחיצוהו במים חמים, וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, עד ששבה אליו הכרתו. אמרו: ראוי הוא זה לחלל עליו את השבת. (יומא לה)




• הלל הזקן היה אומר: "למקום שאני אוהב לשם רגלי מוליכות אותי" (בבלי סוכה ג,א)



• "הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה" (פרקי אבות ב', ה')

• תניא בית שמאי אומרים ג' כתות עוברות ביום הדין של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לג"ע רשעים גמורים לאלתר לגיהנם בינונים יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף הכסף ובחנתים כבחן את הזהב (זכריה י"ג) ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (שמואל א', ב'). ובית הלל אומרים ורב חסד (שמות ל"ד) מטה כלפי חסד, ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני. (תהלים קט"ז)



• "תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר ברוך ה' יום יום." וכשהלל מוצא בהמה נאה היה אומר זו להיום, והקב"ה יזמן יפה הימנה לכבוד שבת קודש, וכך מדי יום ביומו. (ביצה, דף ט"ז ע"א)




• "הוא היה אומר... ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (פרקי אבות ב', ה')

• הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט; דתניא: אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם, ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפים אותם מהן, ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים. אמר להן הלל הזקן: הביאו לי כתובת אמכם. הביאו לו כתובת אמן, ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו, ולא עשו בניהם ממזרים. (מסכת בבא מציעא דף קד ע"א)





• תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה "כלה נאה וחסודה"? והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"! אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק – ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר – ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
(מסכת כתובות, דף י"ז, ע"א)




• תנן התם פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין פרוזבול, וזה הוא גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי [אצל פלוני] שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים, ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטתו והלל תיקן דלא משמטא. (מסכת גיטין ד')





• תנו רבנן די מחסורו, אתה מצווה לפרנסו, ואי אתה מצווה לעשרו, אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ הוא לפניו שלשה מילין.
(כתובות ס"ז ע"ב)



• "ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין, וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין". (שבת דף כ"א ע"ב)




• שנו רבותינו: מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אמר לו: שבכתב ותורה שבעל פה, אמר לו: שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך, גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב, גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו: א"ב ג"ד, למחר הפך לו, על א' אמר לו שהוא ב' ועל ב' שהוא א', אמר לו: והרי אתמול לא אמרת לי כך! אמר לו: לא עלי אתה סומך? אף בתורה שבעל פה עלי סמוך. (שבת ל"א ע"א)





• מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו: "ואהבת לרעך כמוך", "מה ששנוא עליך על תעשה לחבירך" זוהי כל התורה כולה. והשאר פירוש הוא לך ולמד. (מס' שבת דף ל"א ע"א)





• מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קולו של מלמד תינוקות שהיה אומר: "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד", אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן הגדול, אמר אותו הנכרי בעצמו, אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר לו: גיירני, על מנת שתשימני כהן גדול, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו: כלום מעמידים מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע ל"והזר הקרב יומת", אמר לו: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו, ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך האהבה שאהבם קרא להם: "בני בכורי ישראל", נאמר עליהם "והזר הקרב יומת", גר הקל שבא במקלו ותרמילו, על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול, והלא נאמר בתורה: "והזר הקרב יומת"? בא לפני הלל, אמר לו ענוותן הלל! ינוחו לך ברכות על ראשך, שקירבתני תחת כנפי השכינה. (שבת ל"א ע"א)




• בית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך נבראו שמים, ובית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ ... על דעתהון דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך נבראו שמים: [משל] למלך שבנה לו פלטין, משבנה את התחתונים [אח"כ] בנה את העליונים, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב' ד'). על דעתהון דבית שמאי דאינון אמרין שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ, [משל] למלך שעשה לו כסא משעשאו עשה אפופוריא שלו, [כך אמר הקדוש ברוך הוא] השמים כסאי והארץ הדום רגלי. (ישעי' ס"ו א')





• יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. אמר ר' אלעזר אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך: הלל הזקן אומר בשעת המכנסין פזר, ובשעת המפזרין כנס, בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על ישראל והכל שמחים בה את הוי מפזר ... ובשעה שאתה רואה שהתורה שכוחה מישראל, ואין הכל משגיחין בה, את הוי מכניס בה, שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. (ילקוט שמעוני, תהלים קיט קכו)




• ה' אלהיכם הרבה אתכם (דברים א' י'). כמה בנים יהיו לאדם ויבטל מפריה ורביה, שנו רבותינו לא יבטל אדם מפריה ורביה, וכמה בנים יהא לו ויבטל, בית שמאי אומרים שני זכרים, א"ר אלעזר בן עזריה בית הלל אומרים זכר ונקבה. מאי טעמייהו דבית שמאי שהן אומרים שני זכרים כנגד קין והבל. ומאי טעמייהו דבית שמאי, שהן אומרים זכר ונקבה, כנגד אדם וחוה. אמר ר' אלעזר כל המבטל מפריה ורביה כאלו ממעט את הדמות, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט' ו'), לפי כך אין אדם צריך לבטל מפריה ורביה. (מסכת יבמות, פרק ח', ג')