בפרוס הפסח, נכנס אדם אחד אצל הגאון רבי יוסף בֵּר מבְּרִיסְק, ושאלה בפיו: "רבי, מהו לצאת ידי חובת ארבע כוסות בחלב, היות והיין ביוקר, ואינו לפי כיסי?" קרא הגאון את אשתו הרבנית, ולחש לה לתת לאיש עשרים וחמישה רובל כסף, כדי שיוכל לקנות יין לארבע כוסות... כשיצא האיש עם המעות, שאלה הרבנית לרבי יוסף בֵּר: "מה ראית לתת לו עשרים וחמישה רובל, הרי יין לארבע כוסות אינו עולה על שניים שלושה רובל?" ויען הרב: "דברים כפשוטם, הרי שמעת את שאלתו, מהו לצאת ידי ארבע כוסות בחלב, ואילו היה לו סדר פסח כהלכתו, בשר ודגים, הרי אסור היה לשתות חלב אחר הסעודה, והיאך יקיים מצוות ארבע כוסות בחלב? הא למדת שאין לו לצרכי פסח, ולכן נתתי לו דֵי מחסורו.
(מתוך הגדה לפסח, חזון עובדיה למרן הרב עובדיה יוסף, יר"ו)