ר' מאיר היה יושב ודורש בליל שבת בבית הכנסת של חמת. הייתה שם אישה אחת עומדת ושומעת את דרשתו. פעם אחת האריך ר' מאיר בדרשתו, המתינה עד שסיים. כשבאה לביתה מצאה הנר שכבה. אמר לה בעלה: היכן היית עד עכשיו? אמרה לו: שומעת הייתי בדרשת דורש. והיה אותו האיש ליצן, אמר לה: בכך וכך, אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של הדורש. יצאה מביתה, ישבה שבת ראשונה, שנייה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: עדין שרויים אתם בכעס, נבוא עמך אצל הדרשן. כיון שראה אותן ר' מאיר צפה ברוח-הקודש, עשה עצמו חושש בעיניו,אמר: כלום יש ביניכן אישה חכמה ללחוש בעין? אמרו לה שכנותיה: לכי את, לחשי לו ורקקי בתוך עינו ותהי מותרת לבעלך. הלכה, וכיון שישבה לפניו הייתה מתיראה מפניו, אמרה לו: רבי, אין אני יודעת ללחוש לעין. אמר לה: אף-על-פי-כן, רוקי בפני שבע פעמים ואתרפא. עשתה כך. אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת פעם אחת ואני רקקתי שבע פעמים.
אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזין את-התורה! אלו אמרת לנו, לא היינו מביאין אותו ומלקין אותו על העמוד והוא מתרצה ומתפיס לאשתו? אמר להם: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו וכבוד מאיר לא כל שכן.
(לפי תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק א דף טז עמוד ד /ה"ד)