מדרש פיוט - מרב ליבנה

ידידי השכחת ר' יהודה הלוי
ספרד / מאה 11-12

יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי
וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידָי

הֲלֹא אָז בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה רְדַפְתִּיךָ
וְשֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְסִינַי וְסִין עֵדָי

וְהָיוּ לְךָ דוֹדַי וְהָיָה רְצוֹנְךָ בִּי
וְאֵיךְ תַּחֲלֹק עַתָּה כְּבוֹדִי לְבִלְעָדָי

דְּחוּיָה אֱלֵי שֵׂעִיר הֲדוּפָה עֲדֵי קֵדָר
בְּחוּנָה בְּכוּר יָוָן מְעֻנָּה בְּעֹל מָדָי

הֲיֵשׁ בִּלְתְּךָ גּוֹאֵל וּבִלְתִּי אֲסִיר תִּקְוָה
תְּנָה עֻזְּךָ לִי כִּי לְךָ אֶתְּנָה דֹדָי



--------------------------------------------------------------------------------
כל הזכויות שמורות © הזמנה לפיוט





מדרש פיוט "ידידי השכחת"/ ר' יהודה הלוי - מרב ליבנה
ר' יהודה הלוי כותב לפני 850 שנה שיר כיסופים וגעגועים אל הדוד, הקב"ה. "ידידי השכחת חנותך בבין שדי?!" : האם דודי שכח את רעייתו, אהובתו? נעים זמירות ישראל בתהילים שואל "השכח חנות אל?", אך ר' יהודה הלוי פונה אל הדוד ישירות, בהתרסה "השכחת?!". וכמו בשירי געגועים מתרפק ומזכיר ר' יהודה הלוי את "שעיר והר פארן וסיני וסין עדי", כל אותם מקומות בהם התרקם הקשר שבין כנסת ישראל והקב"ה.
אך ישנו הבדל משמעותי בין הפיוט לשירי אהבה המתרפקים בנוסטלגיה על העבר. ר' יהודה הלוי סוקר בארבעת הבתים הראשונים את "מסע האהבה" של עם ישראל והקב"ה דרך אירועים ותחנות בזמן, אולם בבית האחרון נמצאת ההבנה כי הקב"ה הוא היחיד המיועד לעם ישראל וקשר זה עתידו להימשך לעד, "היש בלתך גואל ובלתי אסיר תקווה?"
ר' יהודה הלוי לא מסתפק בעבר אלא רוצה לחדש את הקשר הנצחי ומבקש "תנה עזך לי כי לך אתנה דודי" - תן לי את הכוחות כדי שאוכל להמשיך ולאהוב אותך.