ירח / עמית מאיר

קנית לי סוס
שילמד אותי לנשוך את השמים
עד שישתתו
דמדומים.

סוס מכונף,
שידהיר אותי במעלה הלילה אליך,


שכחת:
בקרקס שלי
מאלפים רק אנשים.


כשאתה לא רואה
אני תולה שני חבלים
על קסיופאה
ומתנדנדת
מעל שביל החלב.

עמוק מתחתי
סוסי החול
נושכים בבואתך במים.

ממרומי הנדנדה שלי
אני לועגת לך:
אפילו לדמם
אינך מסוגל.