"הדעת נותנת שהעולם יהיה שווה בשווה, שלא יהיה אחד מעל לשני, וכשאנו רואים אחד עשיר ואחד עני אנו יכולים לומר שהעני לקח את חלק העוני של העשיר, היינו שחובה על העשיר להרים חלק מהעוני של העני שלקח עליו את עניותו שלו... וזאת כוונת "כי יהיה בך אביון", תתאר את העני כחלק ממך כי הוא לקח ממך חלקך בעניות, כדי שגם אתה תיקח מעליו עניותו בתתך לו, "ואל ירע לבבך בתתך לו" אל יהיה בלבך צער על זה שאתה נותן לו... כי אינך נותן לו משלך אלא משלו אתה נותן לו".
(רבי ישועה ללום, ליקוטי אהרן, דרשה כ"א)