אמר רבי אידי: מעשה באישה אחת בצידן, ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. הלכו אצל ר' שמעון בן יוחאי וביקשו להיפרד זה מזה. אמר להם: חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה.

הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב, ועשו סעודה גדולה ושיכרתו יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, וטלי אותו, ולכי לבית אביך. מה עשתה היא? לאחר שישן, רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם: שאוהו במיטה, וקחו אותו, והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה, ננער משנתו. כיון שפג יינו, אמר לה: בתי, היכן אני נתון? אמרה לו: בבית אבא. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב?! - כל חפץ טוב, שיש בביתי, טלי אותו, ולכי לבית אביך. אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך.

הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות. והרי דברים קל וחומר, ומה אם בשר ודם, על שאמר לבשר ודם שכמותו: "אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו", ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה על אחת כמה וכמה.
(תרגום שיר השירים רבה, פרשה א)