מעשה באיש אדון אחד, שנסע עם בעל עגלה לברלין ולשאר העירות הגדולות.
והלך האדון לעסקיו, ונשאר בעל העגלה, ששמו היה איון, עם העגלה באמצע השוק, ונגש אליו שוטר אחד ושאלו: "מי אתה? ומדוע עומד אתה באמצע הרחוב? "ובלשון גרמנית" ואר ביסט דו?"
וחשב איון העגלון, ששואלו את שמו, ואמר לו: איון, והכה אותו השוטר, וצעק לו שוב: "ואר ביסט דו?"
והוא ענה לו שוב: איון והכה אותו שוב וצעק עליו בצעקה ושאלו "ואר ביסט דו?" עד שלקחו עם העגלה ועמידו באיזה רחוב צדדי.
כשבא האדון ואמר לו "איון איפה היית? ענה לו איון בלחש ובפחד: אל תאמר כאן איון אלא ואר ביסט דו? כי חשב שהשוטר הכה אותו על אומרו "איון" ולא "ואר בסט דו".
אחר כך כשיצאו מהעיר אמר לו העגלון? "עתה שוב אתה יכול לקרוא לי איון"... (רבי נחמן מברסלב)