מדרש פיוט - רפי ארזי חטאב

אל אדון / מחבר לא ידוע
ארץ ישראל / מאה 2-4

אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה
גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם
דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים הוֹדוֹ
הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ
וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה
זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ
חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ
טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאם אֱלֹקֵינוּ
יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל
כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם
לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל
מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ
נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם
שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם
עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם
פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ
צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ
קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר
רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה
שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם
תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ



--------------------------------------------------------------------------------
כל הזכויות שמורות © הזמנה לפיוט


מדרש פיוט – "אל אדון" / רפי ארזי חטאב
דמיינו לעצמכם שחרית של שבת בבית כנסת עתיק בארץ ישראל (נגיד מאה רביעית). עכשיו דמיינו לעצמכם שאין סידור אבל לחזן יש ציפור קטנה שלוחשת לו באוזן "כאן להכניס פיוט חדש ומגניב על הבריאה וגרמי השמים, רצוי על סדר האלפבית" והחזן מתחיל לשיר דבר שמעולם לא שמעתם, הפתעה.
זה מה שנראה בפיוט "אל אדון". בכל יום חול אנו אומרים באותו המקום בדיוק - בעודנו מתפעלים מיצירת המאורות (ברכת יוצר אור) ולפני קריאת שמע, פיוט קצר הרבה יותר על סדר האלפבית המתאר את יצירת גרמי השמים על ידי האל ואגב כך גם את צבא המרום (וכל זה בעשרים ושש מילים). "אל אדון" הוא ההפתעה לשבת. פיוט שגם הוא על סדר האלפבית המתאר את אדנות האל על העולם (אל אדון על כל המעשים), את גאונו בשמיו (המתגאה על חיות הקדש ונאדר בכבוד על המרכבה) ומעל לכל את מאורותיו הנפלאים שברא לשלוט בעולם (כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל - ואם אני הרמב"ם הייתי מפטר את הכותב עלום השם בזה הרגע מסיבות של עבודת אלילים).
שריד זה לתקופה אחרת של התפילה מראה לנו עד כמה מגוונת היתה תפילת ארץ ישראל ומי יודע אולי פיוט נפרד המפאר את יצירת המאורות היה קיים לכל יום בשבוע? אנו, על כל פנים מסתפקים בשנים. אחד צנוע לימות השבוע ואחד מפואר לשבת – טעימה קטנה של ארץ ישראל בעולם בבלי מאפיר.