מעשה בר' ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משֻפע ביותר.
אמר לו [ר' ינאי]: ישגיח, רבי, להתקבל אצלנו?
אמר לו: הן.
הכניסו לביתו, האכילהו והשקהו, בדקו במקרא ולא מצאו, במשנה ולא מצאו.
אמר לו: טֹֹל וברך.
אמר לו: יברך ינאי בביתו.
אמר לו ר' ינאי: יכול אתה לומר מה שאני אמר לך?
אמר לו: הן.
אמר לו: אמֹר: אכל כלב פתו של ינאי.
עמד האורח ותפסו לר' ינאי ואמר לו: ירשתי אצלך ואתה מונעה ממני.
אמר לו: מהי ירשתך אצלי?
אמר לו: פעם אחת עברתי לפני בית ספר ושמעתי קול תינוקות שאומרים: "תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – "מורשה קהילת ינאי" לא נאמר כאן, אלא "קהלת יעקב".
אמר לו: למה זכית לאכל על שלחני?
אמר לו: מימי לא שמעתי דבר רע והחזרתי לבעליו, ולא ראיתי שניים מריבים זה עם זה ולא עשיתי שלום ביניהם.
אמר לו ר' ינאי: כל כך דרך-ארץ אצלך וקראתיך כלב!

(ויקרא רבה, פרשה ט', ג')