מעשה בשני תינוקות שהיו מן שכונה אחת, והיה א' בן עני וא' בן עשיר, והיו הולכין לבית הספר בכל יום, בן העשיר היה הולך לבית הכנסת ועמו חתיכות בשר וביצים מה שהוא מתאוה כל דבר ממה שהיה אביו מותיר. בן העני היה הולך לבית הכנסת ועמו שני חרובין, והיה רואה לבן העשיר מה שיש עמו ונפשו מתעגמת עליו, והיה אביו של עני רואה את בנו פניו משונות, הלך אביו ולקח לו ליטרא אחת של בשר ובישלה, וכיון שבא הנער מבית הספר, א"ל אביו בוא ואכול מה שהיית מתאוה. עד שהוא הולך לתת לפניו, נכנס הכלב והושיט את ראשו לתוך הקדרה [וביקש להוציא את ראשו ולא היה יכול להוציאה ויצא הכלב וברח וראשו לתוך הקדרה], אמ' לבנו, בני, עמוד ונצא ונראה להיכן הלך הכלב, הואיל ולא נעשה תאותך, נציל את הקדרה. עמד (את) הוא ובנו ורצו אחר הכלב, וכיון שיצאו מתוך הבית נפל הבית, אמ' לבנו, בני, נודה ונשבח להקב"ה שלא יצאנו להציל את הקדר' אלא למלט נפשותינו, לכך אמ' להם משה שמרו מצוותיו כדי שישמור אתכם, הוי ושמר ה' אלהיך לך.
(ליברמן, דברים רבה, פרשת עקב ד"ה)