חלי טביבי

ושאלו אחד מן החכמים: במה היית אדון לכל בני דורך? אמר: מפני שלא פגעתי אחד מהם, שלא ראיתי לו מעלה יתרה עלי, כי אם היה יותר חכם ממני, הייתי אומר: הוא ירא אלהים יותר ממני ליתרון חכמתו על חכמתי. ואם קטן ממני בחכמה, אומר, כי חשבונו יהיה קל מחשבוני ביום הדין, מפני שאני עובר במזיד והוא עובר בשוגג. ואם יהיה גדול ממני בימים, אומר, כי זכיותיו רבים מזכיותי, מפני שקדמני בעולם. ואם יהיה קטן ממני, אומר, כי עוונותיו מעטים מעוונותי. ואם יהיה כמוני בימים ובחכמה, אומר: אולי לבו לאלהים טוב מלבי, לפי שאני יודע במה שקדם לי מן העוונות ואינני יודע, מה שהיה ממנו. ואם יהיה יותר עשיר ממני, אומר, כי מצאה ידו, בעשרו לעבד הבורא ולעשות צדקות ולהעניק לעניים יותר ממני. ואם יהיה דל יותר ממני, אומר, כי הוא דכא ושפל רוח יותר ממני בעבור דלותו, והוא טוב ממני, ולא זזתי לכבדם כולם ולהכנע להם. וכן אמרו רז"ל: והוי דן את כל האדם לכף זכות והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
                                                                               (ספר חובות הלבבות שער ו - שער הכניעה פרק י)


והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות - שיראה להם פנים של שמחה כדי שתהא רוח הבריות נוחה הימנו. פי' אחר והוי מקבל וכו' שיתרחק ממדת הכעס שהיא מדה רעה עד מאד וינהג עצמו במדת הרצון על דרך שיהיו מרוצין ממנו בני אדם נאה ומקובלת ועל זה אמרו חז"ל בדרך מוסר תרצה שתחפץ חפץ כזה שלא תחפוץ שאין אדם יכול להשיג שיהיו בני העולם חפצים בו אם לא יעבור על מדותיו ואם לא יעבור חפצו מפני חפצם מבטל רצונו מפני רצון אחרים ובזה יהיו לו אוהבים רבים וישמור נפשו מנזקין של בני אדם. כי המראה להם פנים של זעם ישנאוהו ויבקשו להרע לו. 
                                                                                    (פירוש רבינו יונה על אבות פרק א, משנה טו)


והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות רבינו יונה ז"ל [ד"ה והוי] פירש, שיקבל את כל האדם בפנים צהובות, ויבטל רצונו מפני רצונם כדי שיהיה אהוב לבריות, ואינו מענין שלמעלה. ושמאי הזקן למה לא היה מוכיח את עצמו בזה, שהרי היה קפדן כמו שהזכירו בשני משבת. והפירוש הנכון הוא, שהוא סמוך למה שלפניו שאם יכניס אורחים בתוך ביתו יאמר מעט ויעשה הרבה, ויקבלם בסבר פנים יפות שאם יתן להם בפנים כבושות בקרקע, יתביישו. וכן אמרו חכמים, אם נתן ופניו כבושות בקרקע כאילו לא נתן. אבל המקבל בסבר פנים יפות אפילו לא נתן כלום מעלין עליו כאילו נתן כל מתנות שבעולם. וכן אמרו במדרש חזית [שיהש"ר פרשה ב ג ד"ה בשלפי השמד] על הצרפית שלא אכל אליהו משלה, אלא שקבלה אותו בסבר פנים יפות, הא למדת שעל הכנסת אורחים נאמר. בסבר, מלשון תרגום, רואה אנכי את פני אביכן [בראשית לא ה], חזי אנא ית סבר אפי אבוכון. ולשון תלמוד הוא, בפרק הרואה [ברכות סג ב], אמר לו הקב"ה למשה לך והסביר להם פנים יפות כמו שהסברתי לך. ושלש אזהרות הזהיר שמאי, כנגד שלש שלמיות שיש באדם כמו שהזכירם ירמיה, חכמה, גבורה, עושר. כנגד החכמה, אמר עשה תורתך קבע, וכנגד העושר, אמר אמור מעט ועשה הרבה, וכנגד הגבורה, אמר והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, שיכבוש את כעסו, ואי זה הוא גבור, הכובש את יצרו. ובירושלמי פרק שני שעירי עזים [יומא פ"ו הל"א מג - ב], אזהרה לדיין שלא יסביר פנים לזה ויעיז פנים לזה. נראה שהסבר הוא הפך העזות והכעס. 
                                                                                   (מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א, משנה טו)


כל המעלים עיניו מן הצדקה [כאילו עובד עבודה זרה] (כתובות סח א), ונקרא בליעל רשע אכזרי וחוטא. בליעל, שנאמר (דברים טו ט): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו". אכזרי, דכתיב (משלי יב י): "ורחמי רשעים אכזרי", ומכחיש יחוסו שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב, כי הם היו רחמניים, אלא מזרע הגוים שהם אכזרים, שנאמר (ירמיה נ מב): "אכזרי המה ולא ירחמו". וכל המרחם מרחמין עליו מן השמים, שנאמר (דברים יג יח): "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" (שבת קנא ב). והנותן צדקה לעניים בסבר פנים רעות איבד זכותו, ואפילו נתן הרבה, וטוב ממנו פרוטה בסבר פנים יפות, וטוב שיתן קודם שישאל. וטוב שיתן בסתר, דכתיב (משלי כא יד): "מתן בסתר יכפה אף". ויש שהיו קושרים בבגד וזורקים לאחוריהם, ובאים עניים ונוטלים, והנותן אינו יודע למי נותן, והמקבל אינו יודע ממי מקבל, אז העני אינו מבוייש. 
                                                                           (ספר אורחות צדיקים שער הנדיבות ד"ה כל המעלים)


אמר: עשה תלמוד תורה העיקר, וכל מה שזולתו מעסקיך - בא אחריו, אם הזדמן - הזדמן, ואם לא הזדמן - אין נזק בהחמצתו. ואמרו: "צדיקים אומרין מעט ועושין הרבה", כמו אברהם, שייעד בפת לחם אחת, והביא חמאה וחלב ובן הבקר ושלוש סאין קמח סלת; "ורשעים אומרין הרבה ואפילו מעט אינן עושין", כמו עפרון, שבדיבור נתן הכל, ובמעשה לא הניח אפילו דינר אחד מן השווי.
ו'סבר פנים יפות' - ברצון ובנעימות. 
                                                                                        (פירוש הרמב"ם לאבות פרק א, משנה יד)


יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות. 
                                                                                             (משנה מסכת אבות פרק א, משנה ו )


שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: 
                                                                                            (משנה מסכת אבות פרק א, משנה טו)


רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה. 
                                                                                            (משנה מסכת אבות פרק ג, משנה יב)


בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא... שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבוא וילמד, וכל מי שאינו למד יבוא וילמד, נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהם, כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם?! ...נכנס ר' שמעון בן יוחאי ודרש: "ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אישה גדולה ותחזק בו לאכל לחם". אמר לו ר' יהודה ברבי סימון: על ידי שכתב ותחזק בו לאכול לחם, זכתה להחיות את בנה. רבי יודן בשם רבי זעירא ור' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי אמרו: גדולה היא הפרנסה, שגורמת לתחיית המתים לבוא, שלא בעונתה - צרפית ע"י שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה; שונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה. אמר ר' יהודה בר' אלעאי: אפילו נרות, אפילו פתילות, היה אליהו מעביר ממקום למקום, כדי שלא יטריח לכל בריה. ר' יהודה בר' סימון אמר: וכי משלה אכל?! והלא היא והוא משלו אכלו דכתיב "ותאכל היא והוא", "הוא והיא" כתיב, אלא ע"י שקיבלה אותו בסבר פנים יפות ושימשתו זכתה להחיות את בנה, ואתם בני אושא גומלי החסד על אחת כמה וכמה. 
                                                                                                        (שיר השירים רבה, פרשה ב)