על האיש שנטע עץ חרוב – גלגולו של סיפור השינה של חוני

מאת: חנה פרידמן - דוקטורנטית בתלמוד ומחשבת חז"ל ושותפה בניהול בית מדרש חברותא.


הגרסא הארצישראלית
1. אמר רבי יודן גיריא הדין חוני המעגל בר בריה
2. דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא
3. נפק לטורא לגבי פעליי
4. עד דו תמן נחת מיטרא, עאל ליה למערתא
5. מן יתיב נס ודמך ליה ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין
6. עד דחרב בית מוקדשא ואיתבני זמן תיניינות
7. לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה
8. נפק ליה מן מערתא
9. וחמא עלמא מחלף:
10. זוויי דהוות כרמין עבידא זייתין
11. זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו
12. שאל ליה למדינתא
13. אמר לון: מה קלא בעלמא?
14. אמרון ליה: ולית את ידע מה קלא בעלמא?
15. אמר לון: לא.
16. אמרין ליה: מאן את?
17. אמר לון: חוני המעגל.
18. אמרון ליה: שמענן דהוה עליל לעזרה והיא מנהרה
19. עאל ואנהרת
20: וקרא על גרמיה 'בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים'


(תרגום*: אמר רבי יודן הגר: זה חוני המעגל (הנזכר קודם לכן, מימי תקופת התנאים)- בן בנו. שהרי חוני המעגל היה סמוך לחורבן בית המקדש. יצא להר אל הפועלים. עד שהוא שם, ירד גשם, נכנס למערה אחת. לאחר שישב נתנמנם ונרדם לו ועשה שקוע בשנתו שבעים שנה. עד שחרב בית המקדש ונבנה בשנית. לסוף שבעים שנה ניעור משנתו יצא לו מן המערה וראה עולם מוחלף: מקום שהיה כרמים עושה זיתים, מקום שהיה זיתים עושה תבואה. שאל לו לעיר, אמר להם: מה קול בעולם? אמרו לו: ואין אתה יודע מה קול בעולם? אמר להם: לא. אמרו לו: מי אתה? אמר להם: חוני המעגל. אמרו לו: שמענו שהיה נכנס לעזרה והיא מאירה. נכנס והאירה. וקרא על עצמו 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים').

ירושלמי, תענית פ"ג ה"י, דף סו ע"ד.

הגרסא הבבלית
1. אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'.
2. אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא?
3. יומא חד הוה אזל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא,
4. אמר ליה: האי, עד כמה שנין טעין?
5. אמר ליה: עד שבעין שנין.
6. אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין?
7. אמר ליה: האי גברא עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי - שתלי נמי לבראי.
8. יתיב, קא כריך ריפתא, אתא ליה שינתא, נים.
9. אהדרא ליה משוניתא, איכסי מעינא, ונים שבעין שנין.
10. כי קם חזייה לההוא גברא דהוא קא מלקט מינייהו.
11. אמר ליה: את הוא דשתלתיה?
12. אמר ליה: בר בריה אנא.
13. אמר ליה: שמע מינה דניימי שבעין שנין.
14. חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי.
15. אזל לביתיה, אמר להו: בריה דחוני המעגל מי קיים?
16. אמרו ליה: בריה ליתא, בר בריה איתא.
17. אמר להו: אנא חוני המעגל.
18. לא הימנוהו.
19. אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי: נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי עייל לבית מדרשא, כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו.
20. אמר להו: אנא ניהו,
21. ולא הימנוהו, ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה,
22. חלש דעתיה, בעי רחמי ומית.
23. אמר רבא, היינו דאמרי אינשי: או חברותא או מיתותא.

(תרגום*- אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על המקרא הזה 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר: וכי יש מנמנם שבעים שנה בחלום? יום אחד היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה, לכמה שנים הוא טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום פשוט לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי. ישב, כרך פת, באה לו שינה ונתנמנם. סובבה אותו שונית ונתכסה מן העין וישן שבעים שנה. כשננער ראהו לאדם אחד שהוא מלקט מאותו חרוב. אמר לו: אתה הוא שנטעתו? אמר לו: אבי אבא. אמר: ודאי מנמנם הייתי שבעים שנה. ראה חמורתו שילדה לו רמכים רמכים. הלך לביתו. אמר להם: בנו של חוני המעגל היכן? אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו. אמר להם: אני חוני המעגל! לא האמינו לו. הלך לבית המדרש, שמע החכמים אומרים: נהירות לנו אלו השמועות עכשיו כבאותן שנים של חוני המעגל, שכשהיה נכנס לבית המדרש- כל קושיא שהיתה להם לחכמים היה מתרץ. אמר להם: אני הוא! ולא האמינו לו, ולא נהגו בו כבוד כנדרש לו. חלשה דעתו וביקש רחמים ומת. אמר רבא: זה שאומרים הבריות 'או חברותא או מיתותא').
בבלי תענית כג ע"א
*נעזרתי בתרגומיו של פרופ' יונה פרנקל, מתוך ספריו: עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, תל אביב, תשמ"א, (עמ' 135), סיפור האגדה- אחדות של תוכן וצורה, תל אביב 2001, (עמ' 184).
המעונינים להרחיב- מומלץ מאד לעיין גם בניתוחיו של פרופ' פרנקל לשני הסיפורים, שם.

שאלות מנחות ללימוד הסיפורים:

קראו בעיון את שני הסיפורים:
מדובר בשני סיפורים שונים לחלוטין. מהן, בכל זאת, נקודות הדמיון?

נתמקד בסיפור מן התלמוד הירושלמי:
מדוע טורח המספר להעמיד במרכזו חוני המעגל קדום יותר, שהיה, לטענתו, סבו של חוני המוכר לנו?
מה תפקיד שנתו של חוני בסיפור זה?
מה מלמדת הארת העזרה על חוני? מה היא מלמדת על העזרה והמקדש בכלל?
מה 'בוחנים' אנשי העיר כאשר הם מכניסים את חוני לעזרה?
לאחר שניעור חוני משנתו ושאל 'מה קלא בעלמא'- הוא לא קיבל תשובה לשאלתו. מדוע 'שמר' אותו המספר תמים ולא מיודע בבואו לראות את העזרה?
מהו המסר העולה מן הסיפור לאנשים שחיו בימי הבית השני?

עתה עברו לסיפור מן התלמוד הבבלי:
לכאורה גיבור הסיפור הוא חוני. מה תפקידו של האיש הנוטע עץ חרוב בסיפור?
מהו ה'אני מאמין' של אדם זה? מה דעתכם על אמירתו 'אנא עלמא בחרובא אשכחתיה...'?
מהו ה'אני מאמין' של חוני לפי שאלתו, ולפי התנהגותו בהמשך הסיםור?
מה תפקיד השינה של חוני בסיפור?

לסיכום:
האם תוכלו להסביר מדוע התפתח סיפור חוני בירושלמי ובבבלי באופן כה שונה?