"...וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר..." (ברא' לב, כב-כה)

"ההיית או חלמתי חלום..."

רמב"ם:
"כבר הסברנו שבמקום בו נזכרת ראיית מלאך או פניה בדיבור מצידו- זה אך ורק במראה הנבואה או בחלום בין אם זה נאמר מפורשות בין אם לא...כן אני אומר אף בפרשת יעקב באומרו: "ויאבק איש עמו" (ברא' לב 24) שהייתה בצורת התגלות, מכיוון שהתברר לבסוף שהוא מלאך..."

רמב"ן ברא' יח 1:
"...וכן אמר (הרמב"ם) בעניין ויאבק איש עמו שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ?!"

יצאתי אל הקור הטוב שלי שישנו
ונזכרתי שבאמת לא יצאתי
שאין נותנים לי לצאת
ואני אל הקור שלי אל עצמי מכרח
לצאת אל חיי שלי שהם עכשיו בחוץ
בקור שלי הטוב שישנו בחוץ
עכשיו
-אמיר גלבוע-
" שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר"

וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: (ברא' לב, כו-לג)


בבלי, ע"ז, ח. תנו רבנן:
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים;
עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפילה.
כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך,
אמר: מנהגו של עולם הוא; הלך ועשה שמונה ימים טובים.
לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.

בהמשך-
תנו רבנן: יום שנברא בו אדם הראשון, כיוון ששקעה עליו חמה,
אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמיים;
היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו.
כיוון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור...