מאת: עידן בנימין ויניב רבלין

הצגת דף תלמוד – שואלים את המשתתפים מה הם רואים?
"דמוקרטיה אמיתית וכנה מבוססת על ארבעה רעיונות וחייבת את כולם כדי להתקיים: פלורליזם, סובלנות, השתתפות ובחירה."

כך כתב מולי פלג בעיתון הארץ 26/8/01 במאמר שכותרתו "הצילו את הדמוקרטיה".

פלורליזם, כותב מולי פלג "לא רק כתפיסה האמריקאית הקלאסית של תחרות פוליטית בין קבוצות אינטרס אלא כמושג ערכי וסובייקטיבי, לא כמושג תיאורי הבא לצייר ריבוי וגיוון של ישויות אלא מושג שנועד להדגיש את ההתייחסות אל קבוצה כאל שווה בערכה".


משמעות המונח פלורליזים.
על מקור ריבוי הדעות כותבת התוספתא בסנהדרין, "בראשונה לא היו מחלוקות!".

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ז:
א"ר יוסי בראשנה לא היו מחלוקות בישראל אלא בבית דין של שבעים בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות של ארץ ישר' ושאר בתי דינין של שלשה. שלשה היו בירושלם, אחד בהר הבית ואחד בחיל. נצרך אחד מהן הלכה, הולך לבית דין שבעירו.
אין בית דין בעירו הולך לבית דין הסמוך לעירו. אם שמעו, אמרו לו. אם לאו, הוא ומופלא שבהם באין לבית דין שבהר הבית. אם שמעו, אמרו להן, ואם לאו, הן ומופלא שבהן באין לבית דין שבחיל.
אם שמעו, אמרו להן, ואם לאו, אילו ואילו הולכין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית.
בית דין שבלשכת הגזית, אף על פי שהוא של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה.
נצרך אחד מהם לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה, יוצא, ואם לאו, לא יצא עד שיהו שם עשרים ושלשה.
ושם היו יושבין מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערבים.
בשבתות ובימים טובים לא היו נכנסין אלא בבית המדרש שבהר הבית. נשאלה שאילה, אם שמעו, אמרו להם, ואם לאו עומדין למינין.
רבו המטמאין, טימאו. רבו המטהרין, טהרו.
משם היה יוצאת הלכה ורווחת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן הרבו מחלוקות בישראל.
ומשם שולחין ובודקין כל מי שהוא וחכם ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו...


באם אחת הדעות נתקבלה ונקבעה כהלכה. לשם מה, אם כן, מובאות כל הדעות עד לפסק ההלכה?

דומה שאין לך ביטוי יותר קולע וממצה לחופש הבעת דעה ולחשיבותה של כל דעה ודעה - ואף זו שדעת יחיד היא - מהכלל שטבעו חכמים לעניין מחלוקת בית שמאי ובית הלל - ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים"

(עירובין יג ע"ב; ירושלמי ברכות א, ד (ג ע"א); ירושלמי יבמות א, ו (ב ע"א).




לצרכי המעשה, כהתנהגות מחייבת, ההלכה היא כבית הלל, "מפני שנוחין ועלובין [=סבלנין[ היו". (רש"י עירובין שם) אך דעת בית שמאי ממשיכה להוות דעה לגיטימית ומהותית בעולמה של הלכה. גישה זו הייתה לאחד מקווי אופיה של הלכה. ה"זקן ממרא", גם לאחר שהסנהדרין - בית הדין העליון של האומה - פסק כנגדו, יכול הוא להמשיך ולדבוק בצדקת דעתו "וללמד כדרך שהיה למד", ובלבד שלא יפסוק כך למעשה. (משנה סנהדרין יא, ב; בבלי סנהדרין פו ע"ב)

יתרה מזו: דעת המיעוט יכול ותבוא שעתה ותיהפך לדעה המקובלת שינהגו לפיה.

רבי יהודה אומר: "לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן" . (תוספתא (מהדורת צוקרמנדל) עדויות א, ד; משנה עדויות א, ה (ואף על גב שלא נתקבלו דברי היחיד בזמן ראשון, ולא הסכימו רבים עמו, כשיבוא דור אחר ויסכימו רבים לטעמו, יהיה [=תהיה] הלכה כמותם, שכל התורה נאמרה כן למשה, פנים לטמא ופנים לטהר. ואמרו לו: עד מתי נעמוד על הבירור? ואמר להם: "אחרי רבים להטות". מיהו - אלו ואלו דברי אלהים חיים .


ריבוי הדעות הביא את החכמים לתקן ברכה מיוחדת.


תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ו
הרואה את אכלסין אומ' (הרואה את הציבור אומרים) ברוך חכם הרזים לפי שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתן דומות זו לזו.


חלק ב:
"ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא, וילמדה את בני ישראל". (כב דברים נאמר)
וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת, עד תמם. (דברים לא, ל(
"היאך נקראת כל התורה שירה? והרי לא נכתבה בלשון של שירה. אלא יש בה טבע וסגולת השירה."
(ראש ישיבת וולוז'ין ב"קדמת העמק", ההקדמה לפירושו "העמק דבר" על התורה, פסקה ג)


ר' יחיאל מיכל עפשטיין:
וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים באמת למבין דבר לאשורו, דברי אלהים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבא, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת שירה. ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד, יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה. הקדמה ל"ערוך השולחן", חושן המשפט



האם יש מלה בעברית לפלורליזם?
גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא,) פירוש הרמב"ן, דברים לב, מ. וראה עוד נ' ליבוביץ, עיונים בספר דברים, בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים; עמ' 319-318)


האם לפלורליזים יש גבולות?

נקודה למחשבה:

מדוע נותן משה לאלדד ומידד לחלוק על דעתו ו"להתנבא במחנה" (במדבר יא 24-30) אך מוציא את חמתו על קורח כאשר הוא מנסה לחלוק עליו? (במדבר ט"ו)


השמעת שיר לסיום