צדק, שלום ואמת

אסף עובדיה - מנהל בית הלל באוניברסיטת בן גוריון, באר שבע.




רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:

(אבות פרק א משנה יח)

* * *



צדק צדק תרדוף / מאיר אריאל

רודף צדק ג'ימי ודין רודף שלום
נפגשים להם בבאר האדום
השלום והצדק מתחבאים באפלולית
רובצים להם אין הגה בתוך שלולית
שלולית של שיכר באפלולית של דם
או אפלולית שיכר בשלולית של דם
רודף צדק ג'ימי מנגן מפוחית
ודין רודף שלום מקיש על פחית
והם שרים איש את שלו

צדק צדק תרדוף
בקש שלום ורדפהו
בקש שלום ורדפהו
צדק צדק תרדוף

זורק דין שלום לג'ימי צדק
"אתה מודע לזה שצדק זה חרוז להדק?"
יורק ג'ימי צדק לדין שלום
"ממש כמו ששלום זה חרוז לחלום"
שורק דין לג'ימי "בשבילך צדק זה חדק
שיש לו רישיון לחטט לי בארון"
חורק ג'ימי לדין "בשבילך שלום זה שלוש
עיוור, חירש, אילם ושולמן ישלם"
ושוב שרים איש את שלו

צדק צדק תרדוף...

והנה הם קמים רודף מול רודף
לגחך קלות ולהתנדף
בשלולית אפלולית בבאר האדום
לא פלא שצדק בורח לא פלא שבורח שלום

והאלוהים יבקש את נרדף
לא ישלים עם, לא יצדיק את
הנסחף אל חף

עוד כמה זמן? קשה להשיב...
מי שמתייאש ילך לתל אביב
היא תיתן לו שרותי הזייה על המקום
כמו מים בנווה צדק, צל ממגדל שלום
זה מגדל שלום על צומת הרצל אחד העם
(שאגב היו מתנגדים מאוד גדולים בשעתם)

אך הגיחוך של מרלון ברנדו
מול הקנה של מרטין שין
נשאר כמו שיא של גודל
בשביל ג'ימי ודין
שעוד שרים איש את שלו...

צדק צדק תרדוף...

* * *


יג מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
יד נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
טו סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
(מתוך תהילים פרק לד')

* * *



יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
מתוך דברים פרק טז




בראשית רבה (וילנא) פרשה ח ד"ה ה
א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה...

* * *



כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
(ספר זכריה פרק ז פסוק יט)

* * *



שנא' (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא כל מקום שיש משפט אמת אין שלום וכל מקום שיש שלום אין משפט אמת אלא איזהו משפט שיש שלום הוי אומר זה ביצוע וכן הוא אומר (שמואל ב ח) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו והלא כ"מ שיש משפט אין צדקה וכל מקום שיש צדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב אם חייב את העני מוציא ונותן לו משלו נמצא עושה צדקה עם זה ודן את זה רבי אומר דן את הדין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב נמצא עושה צדקה עם החייב שמוציא גזילה מתחת ידו ודין עם הזכאי שמחזיר לו את שלו
(מתוך תוספתא סנהדרין פרק א הלכה ג)

 * * *



אחר כן צוה אותם ביושר ובמעלה לבד ולא בצום, והוא אמר להם (זכריה ז' ט'), "כה אמר ה' צבאות לאמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעות איש את אחיו אל תחשבו בלבבכם". ואמר אחר כך (זכריה ח' י"ט), "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". ודע ש"אמת" הן המעלות השכליות מפני שהן אמתיות לא תשתנינה, כמו שזכרנו בפ"ב ו"השלום" הן מעלות המדות אשר בהן יחיה השלום בעולם: (רמב"ם פירוש המשניות - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ד)

* * *

(יט) כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר (זכריה ח') כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה.)




"הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ " [פִּרְקֵי אָבוֹת פֶּרֶק שֵׁנִי, מִשְׁנָה ה].

* * *




יג רְאֵה, אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים: כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן, אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ. יד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה; גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה, עָשָׂה הָאֱלֹהִים, עַל-דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו, מְאוּמָה. טו אֶת-הַכֹּל רָאִיתִי, בִּימֵי הֶבְלִי; יֵשׁ צַדִּיק, אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע, מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. טז אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר: לָמָּה, תִּשּׁוֹמֵם. (מתוך קהלת פרק ז)

* * *



מן המקום שבו אנו צודקים / יהודה עמיחי

מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר.

אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תישמע מן המקום
שבו היה הבית
אשר נחרב