מאת: שני קרני

 סוף זה תמיד התחלה
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר?
- רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצלילי אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר? רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.

מילים: לאה נאור

האם בשביל התחלה תמיד צריך סוף?

(כמעט) ממש ממש מההתחלה...

ה וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. {פ} מתוך: ספר בראשית, פרק ו'.

יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי-נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה. יד הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף. טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ אֶל-הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים. טז וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל-הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת-הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ. יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל-הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל-הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל-הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר-תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם. כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. כא וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל-הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם. כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. כג וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל-הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. מתוך: ספר בראשית, פרק ז'.

הבן יקיר לי נח...

על מה, לדעתכם/ן, חשב נח לאורך כל התקופה הזו?
מתי חוויתם את הרצון לעזוב הכל מאחוריכם/ן ולהתחיל מהתחלה?

אולי סוף, אולי התחלה – מי מחליט?

"אמר ר' כרספדאי, אמר ר' יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה; בינונים תלוים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים, זכו – נכתבים לחיים, לא זכו – נכתבים למיתה". מתוך: ספר האגדה, שפח, צד.

חגיגה של סוף, ושל התחלה.

שמחת תורה הוא אחד מהימים הטובים בלוח היהודי, החג מסמל את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש במחזור שנתי. בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ומחוצה לה הוא נחגג ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי). חג זה נקבע בתקופת הגאונים בבבל, מאחר ועל פי השיטה המחזורית של בבל הסתיים המחזור השנתי של קריאת התורה אחת לשנה ביום זה, בניגוד למנהג ארץ ישראל הקדום, אשר על פיו היו מסיימים את מחזור קריאת התורה אחת לשלוש וחצי שנים. עם התפשטותו של מנהג בבל בעולם היהודי כולו ואף בארץ ישראל, התפשט גם מנהג חגיגות שמחת תורה. במקורו נקבע חג שמחת תורה ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי), וכך הוא נחגג בכל תפוצות ישראל. בארץ ישראל, בה נחגג שמיני עצרת יום אחד בלבד, ואין בה יום טוב שני של גלויות, נהגו לחגוג את שמחת תורה ביום שמיני עצרת עצמו (כ"ב בתשרי). בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה" המסיימת את ספר דברים, ומתחילים מיד בקריאת פרשת "בראשית", הפותחת את התורה. עוד נהוג לכבד את כל באי בית הכנסת בעלייה לתורה, לרבות הילדים. את שיאן של חגיגות החג מסמלות ה"הקפות", בהן מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש (כולל אלה, אשר יש בהם פסול והטעונים לתיקון להכשירם לקריאה), וכשהם נישאים בזרועות המתפללים, עורכים עימם שבע הקפות מסביב לבימה. יש המקפידים שיישאר נר או תאורה בהיכל - לבל יתרוקן כליל ויישאר בעלטה (כדברי הפסוק: "כי נר מצווה - ותורה אור"). חזן בית הכנסת צועד בראש תהלוכת נושאי התורה וקורא יחד עם הציבור פסוקי תפילה, הבנויים על פי סדר הא"ב. גם הילדים בבית-הכנסת נוטלים חלק ב"שמחת התורה" ומצטרפים לתהלוכת ההקפות. נותנים בידיהם ספרי תורה זעירים, או דגלונים מיוחדים ל"שמחת תורה", אשר עליהם מודפסים סדרי ההקפות ופסוקי "אתה הראת לדעת", הנאמרים בטרם יוצאו ספרי התורה מן ההיכל. בתום פסוקי התפילה שבכל הקפה יוצא הקהל בשירה ובריקודים עם ספרי-התורה. במספר קהילות בחוץ לארץ, בו חוגגים יומיים, נהגו להקיף גם בשמיני עצרת וגם בשמחת תורה על פי דעת מחבר הספר חמדת ימים. המנהג להקיף יומיים התקבל בחלק מקהילות החסידים והספרדים (למשל בבגדאד לפי דעת הבן איש חי ובאיזמיר לפי ר' חיים פלאג'י). היו שהתנגדו למנהג להקיף בחוץ לארץ גם בשמיני עצרת מחשש שיבואו לזלזל ביום טוב שני של גלויות (הרב חיד"א).
מתוך: הערך "שמחת תורה", ויקיפדיה.

 

מפי אל מחבר לא ידוע

מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל       יִתְבָּרַךְ יִשְׂרָאֵל

  אֵין אַדִּיר כַּה'                וְאֵין בָּרוּךְ כְּבֶן עַמְרָם
אֵין גְדוֹלָה כַּתּוֹרָה            וְאֵין דּוֹרְשָׁהּ כְּיִשְׂרָאֵל

אֵין הָדוּר כַּה'                  וְאֵין וָתִיק כְּבֶן עַמְרָם
אֵין זַכָּאָה כַּתּוֹרָה              וְאֵין חוֹמְדָהּ כְּיִשְׂרָאֵל

אֵין טָהוֹר כַּה'                וְאֵין יָשָׁר כְּבֶן עַמְרָם
אֵין כְּבוּדָה כַּתּוֹרָה           וְאֵין לוֹמְדָהּ כְּיִשְׂרָאֵל

אֵין מֶלֶךְ כַּה'                   וְאֵין נָבִיא כְּבֶן עַמְרָם
אֵין סְמוּכָה כַּתּוֹרָה           וְאֵין עוֹזְרָהּ כְּיִשְׂרָאֵל

אֵין פּוֹדֶה כַּה'                  וְאֵין צַדִּיק כְּבֶן עַמְרָם
אֵין קְדוֹשָׁה כַּתּוֹרָה           וְאֵין רוֹחֲשָׁהּ כְּיִשְׂרָאֵל

אֵין שׁוֹמֵר כַּה'                 וְאֵין שָׁלֵם כְּבֶן עַמְרָם
אֵין תְמִימָה כַּתּוֹרָה          וְאֵין תּוֹמְכָהּ כְּיִשְׂרָאֵל

מפי אל - על הפיוט:

פיוט זה התפשט בדורות האחרונים יותר מכל פיוט אחר לשמחת תורה, ומזמרים אותו כיום בהקפות כמעט בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב. הוא נדפס בעשרות רבות של ספרים, סידורים, מחזורים סדרי הקפות וקבצי פיוט. לא ידוע מי הוא מחברו.
נראה כי קהילות רבות קיבלו את השיר מידי שלוחי ארץ ישראל, ובשל פשטותו התפשט השיר והגיע עד הקהילות הנדחות ביותר במזרח ובמערב.
פיוט זה מושתת על המבנה המופלג (=הסופרלטיבי) "אין - כ". מבנה זה מופיע בתפילת חנה
(שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. כאן ביטויי השבח המופלג חלים לא רק ביחס לאל נותן התורה, אלא גם ביחס למשה המקבלה ומוסרה, לתורה עצמה ולישראל, לומדיה ומקיימי מצוותיה. השיר נכתב במקורו עבור חג השבועות, והתקבל ברבות הימים כשיר עממי מובהק לשמחת תורה.

--------------------------------------------------------------------------------
כל הזכויות של הצגת הפיוט המצורף שמורות © הזמנה לפיוט

מהי שמחת התורה שלכם/ן?