תייר מקומי / אלעד ארנון

אני הולך בסמטאות הזמן,
הכביש מתפתל בין חומותייך
לצומת דרכים של קדושה,
צלעות ארזים חבויים בבטנך
כאן נוכח המלך בארמונו
לבנות בית לאדונו.
כתלייך חרושים בצלקות,
גורדי שחקים לתוך האדמה.
מה לי ולך שלם?
אני דור המולטימדיה
ואת שושנת המקורות.
אברך מבקש
"בוא תניח תפילין",
ומחוץ לחומה הכבישים סואנים
גם את כמו כולן
הפכת מטרופולין.
ליד המשביר מאהל מחאה
אני מחריש,
מגביר צעדיי ממהר לעבודה.