בית מדרש מאז ועד השביתה

פתיחה ללימודו של ארי אלון, מאת: חן אליאל

הספר/ אשר רייך

כשעברתי לאחרונה דירה, נמצא
לפתע התנ"ך הנשכח שלי:

מתנת בר מצווה, החפץ היחיד
שלקחתי איתי, כערקתי מבית נעורי
לפני ארבעים שנות מדבר.

עלעלתי בספר: דפים אחדים נדבקו זה לזה
כבסוד כמוס. קין כמובן, עוד רוצח את אחיו
על כל רצח, צומחים בשדה שני אחים אחרים
גולית מסיר את שריונו ויוצא להפסקת צהרים.

מקום הנצחים שלו עם הישראלי הקטן
ראשו של הפלישתי כבר מעוטר בכדורי גומי
כתלתלים של איש שחור. האסטרונאוט הראשון
אליהו, עולה בסערה השמיימה כבשגרת קבע.
עב"מים תוצרת הארץ, משייטים בשמי יחזקאל

המשכתי לעלעל: הדפים כבר השחירו
ממלחמות עקובות, הנמשכות מעצמן-
רק החטאים נותרו ככתמים לבנים. נביאים
נעלמו מהספר להתנבא הרחק מחוצה לו. מלאכים
ברחו לגלות. מלאכים עפו חזרה למערות רקיע
לחפש את עצמותיו היבשות של האל.


היכולת לגשת לארון הספרים היהודי ולהרגיש "בבית", זו זכות שאנחנו לא מנצלים...
להיות בקיא בשורשים שלנו, לדעתי, יש לזה ערך מוסף משמעותי, לחיי היום יום של כל אחד מאיתנו.
היכולת ממש כמו אשר רייך להפוך את הדפים ל"שחורים" מרוב עלעול בהם. לדעת את הסיפורים בין אם זה ממקום אמוני ובין אם זה ממקום ביקורתי.
והרי עבור חלקינו אותו התנ"ך ובכלל ספרות חז"ל היא משהו רחוק זר ומנוכר, ואני , תקוותי, שנתקרב ולו במעט. ומי ייתן ונתחיל להעז...





דף מקורות מאת: ארי אלון


1.אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:  (משנה מסכת פאה פרק א משנה א)

2. אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה מעיקרא כתיב אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן ולבסוף כתיב הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם... (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז/ב)


3. הלל על הגג -

אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומא לה, ב)


4. מעולם לא נצחני אדם –

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת.
אשה מאי היא? - פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת. עשתה לי פולין ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום שנייה ולא שיירתי מהן כלום ביום שלישי הקדיחתן במלח כיון שטעמתי משכתי ידי מהן.אמרה לי : 'רבי מפני מה אינך סועד?'אמרתי לה: 'כבר סעדתי מבעוד יום'. אמרה לי: 'היה לך למשוך ידיך מן הפת' אמרה לי: 'רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים? ולא כך אמרו חכמים - אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה?'
תינוקת מאי היא? - פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: 'רבי לא שדה היא זו?' אמרתי לה: 'לא דרך כבושה היא?' אמרה לי: 'ליסטים כמותך כבשוה'.
תינוק מאי היא? - פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים,ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: 'זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה', והלכתי בקצרה וארוכה.כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי אמרתי לו: בני הלא אמרת לי קצרה?' אמר לי: 'ולא אמרתי לך ארוכה?' נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: 'אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם' (עירובין נג, ב)



5. סיפורו של המכוער -
מעשה שבא רבי אלעזר (בן רבי) [ברבי] שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אף על פי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. (תענית כ, א)


6. בר יוחאי ובנו –

... ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון וישב אצלם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו - תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות". רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן - תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס". הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות, אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג.
הלך הוא ובנו, התחבאו בבית המדרש. כל יום היתה מביאה להם אשתו פת וקנקן מים ואכלו. כאשר גברה הגזירה אמר לו לבנו: "נשים דעתן קלה עליהן – שמא יצערו אותה ותגלה אותנו".
הלכו והתחבאו במערה. התרחש נס, נברא להם חרוב ומעיין מים, והיו פושטים בגדיהם, והיו יושבים עד צווארם בחול. כל היום היו לומדים, ובעת תפילה היו מתלבשים ומתעטפים, ואחר פושטים בגדיהם על מנת שלא יבלו.
ישבו שנים עשר שנים במערה. בא אליהו ועמד בפתח המערה, אמר: "מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזירתו..."
יצאו. ראו בני אדם שהם חורשים וזורעים. אמר(ו): "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?!" - כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף.
יצתה בת קול ואמרה להם: "להחריב עולמי יצאתם? - חיזרו למערתכם!".
חזרו הלכו וישבו שנים עשר חודש (אמרו: משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש). יצתה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם!"
יצאו. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון. אמר לו: "בני, די לעולם אני ואתה". בערב שבת ראו זקן אחד שהיה אוחז שני צרורות הדסים ורץ בין השמשות. אמרו לו: "אלה למה לך?", אמר להם: "לכבוד שבת". אמרו לו: "ויהא די לך באחד?", אמר להם: "אחד כנגד 'שמור' ואחד כנגד 'זכור'. – אמר לו לבנו: "ראה כמה חביבות מצוות על ישראל". נתיישבה דעתם.
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקראתו. הכניסו לבית המרחץ והיה מרפא את בשרו. ראה שהיו סדקים בגופו, היה בוכה. והיו נושרות דמעותיו והיה (בר יוחאי) מצווח (מכאב).
אמר לו: "אוי לי שראיתיך בכך", אמר לו: "אשריך שראיתני בכך - שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך" – שמלכתחילה (לפני המערה) כשהיה מקשה רבי שמעון בר יוחאי קושיה היה מפרק לו פנחס בן יאיר שנים עשר פירוקים, ובסוף כשהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה – היא רבי שמעון בר יוחאי מפרק עשרים וארבעה פירוקים.
אמר: הואיל והתרחש נס אלך ואתקן דבר, שכתוב 'ויבא יעקב שלם' - ואמר רב: 'שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו'. 'ויחן את פני העיר' - אמר רב 'מטבע תיקן להם' ושמואל אמר 'שווקים תיקן להם' ורבי יוחנן אמר 'מרחצאות תיקן להם'. אמר: "יש דבר הצריך תיקון?", אמרו לו: יש מקום שיש בו ספק טומאה ויש להם צער לכהנים להקיפו". אמר: "יש אדם שיודע שהוחזקה כאן טוהרה?" אמר לו זקן אחד: "כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה". עשה גם הוא כך – כל מקום שהיה קשה – טיהרו, וכל מקום שהיה רפה – ציינו.
אמר ההוא זקן: "טיהר בן יוחי בית הקברות" אמר לו: "אילמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל שכן?" נתן בו עינו ומת.
יצא לשוק, ראה את יהודה בן גרים, אמר: "עדיין יש לזה בעולם?" - נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות  (תורגם לעברית מתוך בבלי שבת לג ב – לד ב)

7. רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה (שבת י, א)

8. רב רחומי הלך ללמוד תורה לפני רבא במחוזא, והיה רגיל שהיה בא לביתו (לאשתו) בכל ערב יום כיפוריום אחד משכה אותו התורה (שמעתא). הייתה מצפה אשתו - עכשיו בא... עכשיו בא... - לא בא.חלשה דעתה, ירדה דמעה מעינה, היה לומד על הגג נפחת הגג מתחתיו ומת. (תורגם מארמית מתוך תלמוד בבלי כתובות סב, ב)

9. ריש לקיש מתוך שהיה הוגה הרבה בתורה היה יוצא מחוץ לתחום שבת והוא לא ידע לקיים מה שנאמר (אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת) באהבתה תשגה תמיד (ירושלמי ברכות פ"ה, ה"ו)

10. מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת אמר ליה אף אתה חזור בך אמר ליה ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר (חגיגה טו, א)