בנים ממשיכים: "הסיפור היהודי" של בניהם ובני בניהם של הדור המייסד של מדינת ישראל, מאופיין בקשר חזק מאוד של התנגדות ליהדות הנתפסת כשייכת "לממסד הדתי". החשש מ"כפייה דתית" ומ"דתיות" מביאה להתרחקות מטקסים יהודיים שלא עברו סובלימציה ישראלית. מהלך שקונה לו אחיזה מסויימת בקרב ציבור זה, הוא מהלך של תביעה מחדש של היהדות כתרבות: חלק מסוים מציבור "הבנים הממשיכים" מתעניין בלמוד יהדות כטקסט תרבותי ולא הלכתי. רוב גדול מבין "הבנים הממשיכים" ישתתף בתוכניות שבהקשר הישראלי הוצא מהקשרו הדתי או נתפס כאירוע משפחתי.

דור קידוש: "הסיפור היהודי" של בניהם ובני בניהם של דור עולים למדינה בשנותיה הראשונות, בעיקר יוצאי ארצות אסיה וצפון אפריקה, מאופיין במתח בין המשפחה המסורתית לחוויות מעצבות בבית הגידול הממלכתי. חלק מסוים מ"דור הקידוש" אימץ מאפיינים דומים ל"בנים הממשיכים", בעוד חלק גדל והולך מבקש לנחול מחדש את מסורת אבותיו כחלק מהתחברות להוריו, וכחלק מבניית זהות מזרחית. חלק נוסף מחפש לשמור על זהותו כיהודי מסורתי הנע בטבעיות הן בעולם החילוני והן בעולם הדתי. דור הקידוש מאפיין חלק ניכר מציבור הסטודנטים והוא כולל גם בני עולים מארצות המערב, וחלק מבני המייסדים. (לאחרונה נעשה שימוש במושג חדש: "חילוני מאמין").

דתל"שים: "הסיפור היהודי" של הדתל"שים מאופיין בהתרחקות מאורח החיים ההלכתי, אך תוך שמירה על מקורות החיבור היהודיים. הדתל"שים פועלים הן בעולם החילוני והן בעולם הדתי, מפרים את שני העולמות, אך לעיתים מרגישים לא שלמים, לא בעולם החילוני ולא בעולם הדתי. הדתל"שים בולטים במעורבותם הפעילה בחלק גדול מן התוכניות, גם של "הבנים הממשיכים" וגם של "דור הקידוש".

כיפות סרוגות: הסטודנטים הדתיים, ובכללן גם הסטודנטיות, מושפעים מתהליכים העוברים על החברה הדתית בישראל בכלל: הויכוח על "יישוב ארץ ישראל" (יישוב יהודה ושומרון) מול "וחי אחיך עימך" (פעילות חברתית); חרד"ליות מול אורתודוכסייה מודרנית. חלק גדול מציבור זה אינו מגיע לפעילות הלל, מכיוון שיש בירושלים מסגרות אחרות המתאימות לו יותר. סטודנטיות דתיות מגיעות יותר מסטודנטים. סטודנטים שכן מגיעים מחפשים מסגרת יהודית שונה מהמסגרות אותם הם מכירים, או כחיפוש דרכים נוספות ליהדות או כרצון להרחיב את מעגל החברים וההשקפות.

ההוליסטים: "הסיפור היהודי" של ה"הוליסטים" מתחיל בחיפוש ובעבודה פנימית, לעיתים תוך כדי או בעקבות הטיול הגדול אחרי השירות הצבאי במזרח הרחוק. חשיפה לתורות הרוחניות במזרח ולעבודה הוליסטית יצרה עניין בבדיקת המקורות היהודיים והרלבנטיות שלהם להתפתחות ולעבודה פנימית. חלק בולט מקבוצה זו הם "בנים מייסדים" ואו בוגרי המסלול הדתי, המרגישים צורך בנתיבים הוליסטיים.

הרוסים: ה"סיפור היהודי" של סטודנטים דוברי רוסית מתחלק לשני סיפורי אב שונים. סטודנטים שהם ומשפחתם הזדהו כיהודים בברה"מ לשעבר אם במישור הדתי-תרבותי ובעיקר במישור הלאומי, וסטודנטים שהם או משפחתם אינם יהודים או שלא הזדהו כיהודים בברה"מ לשעבר. ישנו גם בהבדל בסיפור האם מדובר בעולה וותיק או בעולה חדש, לעיתים קיים גם מתח בין הסיפורים. בין כך ובין כך הסטודנטים מעונינים לשמור על הרצף התרבותי מתוכו באו, תוך גישוש אל התרבות הקיימת בארץ. לעיתים, קיימת רגישות להכנסת אלמנטים "דתיים", אך יש רצון להכיר את התרבות היהודית. מעניין כי בנושאי אישות, מרבית הסטודנטים, מעדיפים מסלולים אורתודוכסיים, כחלק מהרצון להשתייך למה שנתפס ככלל הישראלי.

חו"לניקים: סטודנטים שגדלו בצפון אמריקה או שהוריהם עלו מצפון אמריקה מביאים איתם, על פי רוב, גישה פלורליסטית ליהדות. לחלקם, היהדות היא חלק אורגני בתפישה קהילתית. היהדות גם נתפשת כמשהו שאפשר לבחור מתוכו ולהחליט מה מתאים לי או לא. הקשר ליהדות הוא על פי רוב חסר את המטען הישראלי של חלוקה בין דתיים לחילוניים. בדומה לדתל"שים הסטודנטים הללו בולטים במעורבותם הפעילה בהלל. הגישה הצפון אמריקאית ליהדות יש בה להפרות וליצור מסלולי התחברות לסטודנטים ישראלים. האינטרקצייה בין סטודנטים ישראלים לסטודנטים חו"לניקים המגיעים לשנת לימודים לארץ, מלמדת את שני הציבורים. הסטודנט הישראלי נחשף למודל יהודי פלורליסטי, הקשור במבנה קהילתי, ולעיתים קל ל"בנים הממשיכים" ולסטודנטים נוספים, להתחבר ליהדות כזו.