הלומדים בביה"ס לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית

בוגרי בית ספר הציבורי:
• היהודים המשוטטים: סטודנטים בוגרי בתי הספר הציבוריים, המהווים כ 47% ממדגם המחקר, מספרים סיפור של בדידות יהודית ותחושה של העדר חיים יהודיים מאורגנים. תחושת התלישות אותה חוו חזקה ומעודדת אותם לחפש יהדות שתדבר אליהם, מבלי שיצטרכו להתחייב למסגרת מסוימת. החלטתם ללמוד בישראל מהווה צעד מהותי בעיצוב הזהות היהודית שלהם. לרובם זו הפעם הראשונה בה הם נמצאים בתוך רוב יהודי. הם מבקשים לנצל את השהות בישראל לשיטוט בין מסגרות יהודיות, ללמוד ולפתור שאלות לא פתורות בחינוך שלהם. הם רוצים למצוא בישראל בזאר יהודי מגוון ככל האפשר כדי לטעום מעט מכל דבר.

• זוכרים לרעה: כ 42% מבוגרי בתי הספר הציבורי במדגם המחקר למדו בבתי ספר עברית (Hebrew school). מרביתם זוכרים לרעה את הניסיון היהודי אותו חוו בבית הספר כלימודים ארכאיים, שאינם רלבנטיים לחיים שלהם. הם יתרחקו מכל מה שיזכיר להם את הלימודים בבית בית הספר, ויעדיפו מסגרות חברתיות לא פורמליות כמו קבלת שבת עצמאית של החבר'ה באחת הדירות במעונות. אתגר מעניין הוא לבנות מערכת תומכת לפעילות לא פורמלית של אותן קבוצות חברתיות בסגנון Jew it Your Self.

בוגרי בית ספר היהודי:
• דור ההמשך: סטודנטים בוגרי בתי הספר היהודיים, המהווים כ 53% ממדגם המחקר, מתארים מחויבות חזקה להמשכיות יהודית ולקהילה היהודית המאורגנת בצפון אמריקה. חלקם בנים של רבנים ומנהיגי קהילה המעונינים להמשיך את דרך הוריהם. חלקם פעילים מאוד בהלל באוניברסיטת האם שלהם. למרבה הפליאה, חלקם הגדול רואה בשנה בישראל, שנת חופש מהפעילות הציבורית שלהם. שנה בה הם רחוקים מההורים ומעונינים לנסות ב"עיר זרה" חיים פחות מחייבים, ליהנות מהחיים כדי לאגור כוחות למסלול החיים. חלקם מתרכזים בלימודיהם או בלימוד יהדות משמעותי יותר, חלקם באים לבדוק מה לישראל יש להציע להם. אתגר מעניין הוא להפגיש אותם עם מנהיגות רבנית בישראל, שעשתה עלייה מצפון אמריקה ומנסה לבנות בישראל מסגרות פעולה יהודיות.

• דור הולך ונעלם: חלק מבוגרי בתי הספר היהודיים, המגיעים ממשפחות מחויבות, רואים ביציאה מהבית עם הלימודים באוניברסיטה גם כזמן יציאה מעולם המחויבויות בו גדלו, אך עדיין שומרים על תגים יהודיים כמו כיפה, ציצית, חצאית, שבת, המבדילים אותם מסטודנטים לא יהודים. בבואם לישראל הם מגלים חיים יהודיים בישראל הנעדרים אותם תגים, ומבקשים אף הם לנהל חיים דומים לישראלים אותם הם פוגשים. המפגש עם הישראליות מהווה לגיטימציה ל"הורדת הכיפה", אך בהעדר מטען ישראלי עם חזרתם לקמפוסי האם בצפון אמריקה, מתעורר החשש להיעלמותם לקהילה היהודית המאורגנת ולהיטמעותם בחברת הרוב הלא יהודית. סטודנטים אלו בזמן שהותם בישראל, אינם מתעניינים בחיים יהודיים מחייבים אלא בישראל ובישראלים. אתגר מעניין הוא להפגיש אותם עם יהדות ישראלית מחוייבת, שאינה דתית.

בוגרי מחנות קיץ:
• קול ברמה: סטודנטים בוגרי מחנות הקיץ, המהווים כ 28% ממדגם המחקר, מתארים את מחנות הקיץ בהם השתתפו (בעיקר בוגרי "רמה") כגורם מעצב בזהות היהודית שלהם. סטודנטים אלו מחוברים לטקסים יהודיים שחוו במחנות הקיץ כמו הבדלה ולערכים יהודיים כמו צדקה. המפגש שלהם עם היהדות הוא דרך עולם חוויות של חינוך לא פורמאלי. מפגש אותו הם מעונינים להמשיך באופנים דומים כמו שבתונים, ארוחות שבת במעונות ותוכניות המשך למחנות בהם השתתפו ואף הדריכו.

ילדי משפחות מעורבות :
• משפחה ישראלית: סטודנטים, שלפחות אחד מהוריהם הוא ישראלי במקור, מוצאים עצמם בעמדה מעניינת בבואם לישראל. הם גדלו בצפון אמריקה כצפון אמריקאים מחד, ומאידך התרבות הישראלית אינה זרה להם, לרובם קרובים בארץ, ורובם דוברי עברית. מעמדם כאוכלוסיית תפר מהווה משאב עבורם ועבור חבריהם להכרות אינטימית יותר ולמפגשים בלתי אמצעיים עם החברה הישראלית.

• משפחה לא יהודית: סטודנטים, שלפחות אחד מהוריהם לא יהודי במקור, מחפשים את דרכם היהודית. על פי רוב, החלטתם ללמוד בישראל מהווה מעין הכרה בצורך שלהם להתעסק בזהות היהודית שלהם. הם מבקשים לנצל את השהות בישראל להעמקת ידיעותיהם ולבחינת המשך דרכם כיהודים. חלקם יתמידו בלימודים בבתי המדרש השונים, חלקם יהוו את הגרעין הפעיל של הלל באותה שנה.

ככלל, סטודנטים המחליטים לשלב בלימודיהם שנת לימודים בירושלים, על אף המצב הביטחוני הקשה, מהווים קבוצת מנהיגות איכותית, בעלת יכולת השפעה אדירה על הקמפוסים השונים אליהם הם חוזרים, בתום השנה. סטודנטים אלו זמינים, באשר הם כאן, ומזמינים למעורבות ולעיצוב זהותם היהודית. בדומה לתוכניות כמו "עוצמה" או "תגלית", הפעלת תוכנית סדורה, והשקעה בסטודנטים הללו, תצמיח את מנהיגי הלל בצפון אמריקה באשר הם שם.