בבסיס התפישה החינוכית של הלל עומדת ההבנה כי המשתנה המכריע בעיצוב זהות יהודית אינו כמות או איכות הידע בנושאים יהודיים ואפילו לא כמות או איכות הפעילות היהודית בהם הסטודנטים משתתפים. לימוד דף גמרא או לקיחת קורס על ישראל; השתתפות במסיבת חנוכה או הדלקת נרות הם גורמים משפיעים בעיצוב זהות יהודית אך המשתנה המכריע הוא המשמעות שאדם נותן למה שהוא יודע או למה שהוא חווה או פועל. מה ה"סיפור" שהאדם מספר על מה שהוא יודע, חווה או פועל.

הלל הזקן נשאל ע"י תלמידיו: "רבי להיכן אתה הולך?" אמר להם: לעשות מצווה. אמרו לו תלמידיו: וכי מה מצווה היא זו? אמר להן: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצווה היא?! אמר להם: הן, מה איקונין של מלכים, מי שנתמנה עליהם הוא ממרקן ושוטפן, אני שנבראתי בצלם על אחת כמה וכמה! כמו הלל הזקן, בית הלל באוניברסיטה העברית פיתח דרך גמישה המאפשרת לכל סטודנט לבנות לעצמו סיפור יהודי. דרך המעודדת סטודנטים לספר את ה"סיפור" שלהם כ"סיפור יהודי" ובכך מאפשרת לסטודנטים לתת משמעות יהודית לידע, לחוויות או לפעולות שלהם.

אם בשיחת עומק אחד על אחד אם בסדנא קבוצתית, הלל מבקש מהסטודנטים לספר סיפור שיש לו משמעות יהודית עבורם סביב שלושה מעגלים: מוסדות החינוך בהם למדו, המשפחה בה גדלו, והחלטה אישית אותה לקחו בחייהם. הנחייה היא לספר סיפור ולא לנסות להגדיר את עצמך, לכן אנו גם מבקשים להימנע מהגדרות של השתייכות לזרם. סיפור מאפשר השתנות, מאפשר זהות דינמית. הגדרה מתייגת וחוסמת. סיפור נותן לכל אחד מקום לגיטימי, המאפשר לחגוג את עצמך, גם למי שטוען, במחשבה ראשונה, ש"אין לו סיפור יהודי".

הקשבה ל"סיפור היהודי" מסייעת גם לזהות מספר סיפורי אב מרכזיים המאפיינים סטודנטים, לחבר ביניהם, להניע אותם לפעילות משותפת, ולבנות תוכניות ממוקדות המתאימות לצורכיהם. הלל, זיהה מספר סיפורי אב מרכזיים המאפיינים סטודנטים ישראלים, ותלמידי חו“ל, ומפעיל מערך תוכניות המבקש לתת מענה לכל אותם סיפורי אב מרכזיים.

"הסיפור היהודי" של סטודנטים ישראלים

"הסיפור היהודי" של סטודנטים צפון אמריקאים