שני קרני

"טוב שם טוב משמן טוב" – כמה הולך שמן טוב? מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו"
(שמ"ר מח)

מהו שם?
שם (מתוך מילון ספיר):
• מילה המצינת משהו (שם כלי) או מישהו כגון יוסף או חנה (שם פרטי), ביאליק או אלתרמן (שם משפחה).
• מילה שיש לה קטגוריה של מין ואפשר לצרף אליה את ה' הידיעה כגון מים, ילדות, גדולים, מוכרת וכד'.
• פרסום (לשבח או לגנאי) כגון בביטוי: מוציא שם רע (על אחר).
• משמש אחרי מילות יחס בהוראות שונות. לדוג' כשם ש..., כמו. (פתיחה למשפט המשמש יסוד להשוואה)
• זכר. "להקים לאחיו שם בישראל" דברים כ"ה, ז'.



מהו כוחו של שם?
"בשם המוענק לנו עם הלידה ניתן אולי לראות את "משפט ההורה" הראשון שלנו, את "טקסט הילדות" הראשון. דרך השם מועברים אלינו ירושות משפחתיות, ציפיות, השקפות עולם, אידיאולוגיה ועוד ועוד. לאורך כל החיים אנו מנהלים דיאלוג עם שמנו, כשבידנו הברירה "להיענות" לשם שניתן לנו או להיאבק עמו.
לא תמיד בחירה כזו היא חופשית כל כך. לעיתים אנו מרגישים את עצמנו כבולים על ידי השם ומתייחסים אליו כאל "גזירת גורל". יתר על כן, ה"קול" הקורא בשמנו, שאף הוא משתנה במהלך החיים, יכול לקבוע את יחסנו אל השם. אותו קול יכול להיות אוהב, משבח או מגנה, והדהודו בתוכנו עשוי או עלול לשנות את משמעות השם, ובעקבות זאת אף את האופן שבו אנו תופסים את עצמנו".
מתוך: הקול השלישי, רחל צורן


לטוב ולרע? עד שהמוות יפריד ביננו?

שם
לכל ילד שמו שם – שלט גדול כמו בגן הבוטני,
בגן הזואולוגי.
כשנכנסים לחיים צריך שלט, גדר מסמנת
של גבולות אני;
ובזמן האפל שבין הגיחה לעולם
עד לנעיצת השם על לוח הלב או המצח
ובזמן האפל הזה בוכים לפעמים
מחוסר התאמה ומכאב הלחיצה
כי כל שם הוא סד על תנועת החופש
המקורית האינכבולית.
מאיה בז'רנו


"וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". (בראשית י"ז ה')
רש"י כי אב המון גוים - לשון נוטריקון של שמו ורי"ש שהיתה בו בתחלה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם ואפילו רי"ש שהיתה בו מתחלה לא זזה ממקומה שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שהוסיפה ליהושוע שנאמר (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושוע
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ." (בראשית י"ז ט"ו)
רש"י לא תקרא את שמה שרי - דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה שתהא שרה על כל (ברכות יג)
"אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".
רש"י ויקרא משה להושע וגו' - התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים (במ"ר)

"אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו; טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו".
(מדרש תנחומא, פרשת ויקהל)

"השם שלך? איזה מהם, אם לא אכפת לך? את השם שנתתי לך (טוב, בעצם לא אני, דודה צילי הציעה אותו), את השם המצלצל הלטיני הזה מחקת כשבאת ארצה. בחרת את השגרתי ביותר: דן. לא טענתי כלום. הבנתי שאתה רוצה להיעלם בארץ, פשוט להספג בה כמו מים בחול. איך אומרים, מחליף שם מחליף מזל, נכון? אבל אני מודה לך שלא החלפת גם את שם המשפחה שלנו. אתה מבין אותי?"
"לא, אבא".
מתוך: אבא, דן פגיס

...מה שמך?
הילדה היססה לרגע.
"התוכלי בבקשה לקרוא לי קורדיליה?" שאלה בלהיטות.
"לקרוא לך קורדיליה! האם זהו שמך?"
לא-א-א, אין זה בדיוק שמי, אבל מאוד הייתי רוצה להיקרא קורדיליה. זהו שם אלגנטי בצורה מושלמת כל כך."
"איני מבינה מה בשם אלוהים את מתכוונת לומר. אם קורדיליה איננו שמך, מהו שמך?"
"אן שרלי", פלטה הילדה באי רצון, "אבל, אנא, קראו לי קורדיליה. אחת היא לכם באיזה שם תקראו לי אם אשאר פה רק לזמן קצר, לא כן? ואן הוא שם כל כך לא רומנטי."
"לא רומנטי! הבלים!" אמרה מרילה בחוסר אהדה. "אן הוא באמת שם פשוט, טוב והגיוני. אין לך מה להתבייש בו."
"או, איני מתביישת בו," הסבירה אן. "אלא שאני אוהבת את השם קורדיליה יותר. תמיד דמיינתי לעצי ששמי קורדיליה – לפחות בשנים האחרונות. כשהייתי צעירה דמיינתי לעצמי ששמי ג'רלדין, אבל עכשיו אני אוהבת יותר את השם קורדיליה. אם בכל זאת תקראו לי בשמי האמיתי, אז אנא קראו לי אן, בפתח, ולא אן (בסגול)".
"מה זה משנה איך הוא מנוקד?" שאלה מרילה בחיוך 'חלוד' נוסף והרימה את הקומקום.
"או, זה משנה ועוד איך. זה נשמע יפה יותר. כאת שומעת שם כלשהו, האינך יכולה לראות אותו בעיני רוחך, כאילו היה כתוב? אני יכולה: א-א-ן נראה נורא, אבל אן נראה כל כך מכובד יותר. אילו רק קראתם לי אן בפתח, הייתי מנסה לפצות את עצמי על שאיני נקראת קורדיליה".
מתוך: האסופית- אן מהחווה הירוקה, ל.מ. מונטגומרי.

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עורונו
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.
זלדה