חלי טביבי
אמר לשון עמידה, כי כן היה דרכם שהתלמידים היו עומדים. "מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב".
(מגילה כא ע"א. ועיין רמב"ם הל' ת"ת פ"ד ה"ב)
בית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן תורה, ובית הלל אומרים, לכל אדם ישנה, כי הרבה פושעים היו בישראל, ובשביל שנתקרבו לתלמוד תורה יצאו מהם צדיקים וחסידים. (אבות דר' נתן פ"ב)
כוונת התנא לשלול סברת בית שמאי שאמרו שאין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון צנוע וכשר וירא שמים ובחר בסברת בית הלל שאמרו שמלמדין לכל אדם ולא ידחו לשום אדם שבא ללמוד תורה ולזה אמר והעמידו תלמידים הרבה. אמנם כדי שלא יהיו כולם שוים בהשוואה אחת ההגון ומי שאינו הגון בלמוד התורה וסודותיה אמר ועשו סייג לתורה כלומר הסייג אשר תעשו אין ראוי לעשות עם התלמידים לגמרי למונעם לבוא בבית המדרש כלל לאותם שאינם הגונים, רק יכנסו כולם לבית המדרש והמלמדים עצמם יעשו סייג וגדר לתורה שיגלו סודות התורה לכל אחד כראוי לו להגון לפי חסידותו כן ירבה הרב לגלות לו רזי התורה ולמי שאינו הגון כן ימעט ויעשה סייג לדבריו שלא לגלות לו סודות התורה שאינם ראויים אליו וזהו סייג לתורה עצמה, אבל לדחותם לגמרי שלא יכנסו לבית המדרש זה ודאי לא. אלא העמידו תלמידים הרבה כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. (מדרש שמואל לרבי שמואל די אוזידא, פרק א', ד)
נחלקו רבן גמליאל וחכמים, שרבן גמליאל היה מכריז ואומר, כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לית המדרש, ובאותו יום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום ר"ג סילקו את שומר הפתח ונתווספו שבע מאות ספסלים בבית המדרש, ואז חלשה דעתו של ר"ג, אמר, שמא מנעתי תורה מישראל, הראוהו בחלום בחלום כדים מלאים אפר, במקומם של אלו החדשים שבאו לבית המדרש, ואמרו בגמרא, ולא היא ההוא ליתוי דעתיה דר"ג הוא דאחזו ליה. (ברכות כח)
בנוהג שבעולם, אלף נכנסים למקרא, יוצאים מהם מאה למשנה, יוצאים מהם עשרה לתלמוד, אחד מהם יוצא להוראה, כמו שנאמר אדם אחד מאלף מצאתי. (מדרש רבה קהלת ז')
"משל למה הדבר דומה? לאשה שהיא מושבת תרנגולת על הביצים. ומתוך הרבה היא מוציאה מעט, ומתוך מעט אינה מוציאה כלום (אבות דרבי נתן ב' ס"א)
"אמרו בספרי (פרשת ואתחנן) ושננתם לבניך, אלו תלמידיך, שהתלמידים קרואים בנים, שנאמר ויצאו בני הנביאים. וכן פסק הרמב"ם (פ"א מהל' תלמוד תורה ה"ב) וז"ל: "ונאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו, בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרואים בנים, שנאמר ויצאו בני הנביאים". וכל המלמד בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה מעלה (ב"מ פה) ועליו נאמר: ומצדיק הרבים ככוכבים לעולם ועד. (הרב עובדיה יוסף, ענף עץ אבות, א',א')
"אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'? לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" (תענית ז', ע"א)
"אף בעניין ההוראה לא דיברו אנשי הכנסת הגדולה על העיקר – דהיינו, על איכות ההוראה, רמתה וטיבה – אלא התייחסו לפן הכמותי, שהוא שולי לכאורה. אכן, אם נבין שהדיבור הוא על מפעל התורה והיצירה בה, כי אז לכמות משמעות רבה. שאם העיקר הנחלת המסורת, די בהוראה למעט תלמידים מחוננים, ואדרבא – אפשר שעדיף להורות למעט, כדי שלא ירבו מחלוקת ואי הבנות. אולם כשהעיקר הוא היצירה המתחדשת תוך כדי הוראה, הרי שעם ריבוי התלמידים תרבה היצירה, וכל אחד – אף תלמיד קטן שבקטנים – יתרום את חלקו". (הרב יהודה שביב, בדרך אבות פרק א', משנה א' 18-19)