שגיב אלבז
חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה, אמר ליה: שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד? - אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא, אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן. - אי הכי, חמש עשרה מעלות? יורדות מיבעי ליה! אמר ליה: הואיל ואדכרתן (מלתא), הכי אתמר: בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב אחספא ונשדיה בתהומא ומנח? ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר - יחנק בגרונו. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו - על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי. אמר עולא: שמע מינה, סומכא דארעא אלפי גרמידי. - והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא! - אמר רב משרשיא: ההוא מסולמא דפרת. (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א')
חמש עשרה מעלות:
אמר רב חסדא לאחד החכמים שהיה מסדר האגדה לפניו:
- חמש עשרה (שירי) המעלות כנגד מי אמרם דוד?
ענה לו: כך אמר ר' יוחנן: בשעה שכרה דוד (לחפירות המקדש), עמדו התהום (מי התהום) ורצו לשטוף את העולם. אמר דוד חמש עשרה מעלות (שירי המעלות) והורידן.
(שאל רב חסדא) - אם כך, מדוע חמש עשרה מעלות? יורדות היה צריך להיות!
- הואיל והזכרת, כך נאמר (אספר לך סיפור): בשעה שכרה דוד את המדרגות, עמדו מי התהום ורצו לשטוף את העולם.
אמר דוד: מי יש כאן שיודע האם מותר לכתוב על חרס (את שמו של הקב"ה) ולזרוק לתהום כדי שינוח התהןם?
לא היה איש שאמר דבר. אמר דוד: כל מי שיודע לומר ולא אומר – יחנק בגרונו.
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה.
אמר לו (אחיתופל לדוד): מותר
כתב שם חרס, וזרק לתהום, וירד התהום שש עשרה אלפים גרמידי. שראה שירד יותר מדי (וחשש שהעולם יתייבש) אמר (דוד) חמש עשרה מעלות והעלה את התהום חמש עשרה גרמידי והעמיד את התהום במקום מסוים. (באיזון הנכון).
תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן. (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א')
אם אני כאן הכל כאן - דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו של הקדוש ברוך הוא, אם אני כאן הכל כאן - כל זמן שאני חפץ בבית הזה, ושכינתי שרויה בו - יהא כבודו קיים ויבאו הכל כאן, ואם תחטאו ואסלק שכינתי, מי יבא כאן,
[הכי גרסינן בתוספתא: הוא היה אומר: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא לביתי - ונראה לי שאף כאן צריך לגורסה כן משום דאמר רבי יוחנן בתרה: רגלוהי דבר איניש כו', ואי לא גרסינן ליה, מאי שייכא דרבי יוחנן הכא?]. (רש"י מסכת סוכה דף נג עמוד א')
אם אני כאן - פירש בקונטרס שהיה הלל אומר בשמו של הקב"ה אבל בירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו. דפריך (שקשה) : "ולקילוסיו הוא צריך?", כלומר: וכי היה צריך לשבחו? והכתיב (=והרי כתוב) אלף אלפין ישמשוניה (ישמשו אותו) ומשני דכנגד ישראל היה אומר וחביב עליו קילוסן של ישראל מן הכל שנאמר (שמואל ב כג א) ונעים זמירות ישראל וכתיב (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ומיהו הא דקאמר אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך לא אפשר אלא בשכינה דהא דריש ליה מדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. (תוספות מסכת סוכה דף נג עמוד א')