באו ואמרו לו (לרבי אלעזר בן עזריה): נוח לו למר שיהא ראש ישיבה? אמר להם: אלך ואימלך באנשי ביתי. הלך ונמלך באשתו. אמרה לו: שמא יעבירו אותך (ממשרתך)? אמר לה: ישתמש אדם יום אחד בכוס יקרה ולמחר תישבר. אמרה לו: אין לך לובן (בשערותיך, ואין זה יאה שצעיר כמוך יעמוד בראש החכמים). אותו יום בן שמונה עשרה שנים היה. נתרחש לו נס והפכו שמונה עשרה שורות (בשערותיו) לבנות.
זהו שאמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני 'כבן' שבעים שנה, ולא 'בן' שבעים שנה.

(ברכות כ"ח, ע"א)