פעם אחת הלכו קבצן יהודי וקבצן גרמני יחד לנדוד. למד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כיהודי (שגרמנית ויידיש שפות דומות הן) והיהודים רחמניים וירחמו עליו. כיון שהגיע הזמן סמוך לפסח, למדו איך יתנהג כשיוזמן ליל הסדר, כשעושין קידוש ורוחצים ידיים, רק שכח לומר לו שאוכלים מרור ...

כשהגיע לסדר היה הגרמני רעב מכול היום ומצפה לאכול הדברים הטובים שספר לו עליהם היהודי, אבל במקום זה קבל חתיכת כרפס במי מלח ושאר דברים הנהוגים בסדר, ואמרו ההגדה. והוא עיניו היו כלות לאכול .
שמח כשאכלו כבר את המצה, אך פתאום הביאו מרור, ונעשה לו מר בפיו, וחשב שרק זהו הסעודה, שרק זה יאכלו.
ברח תכף במרירות ורעבון, וחשב לעצמו: יהודים ארורים . אחרי כול הטקס, זה מה שנותנים לאכול... ובא לבית המדרש וישן.

אחרי כן בא היהודי בפנים שמחות, שבע מאכילה ושתייה ושאלו:
"איך היה לך הסדר?" ספר לו הגרמני בכעס מה שעבר עליו .
אמר לו היהודי "הוי גרמני שוטה". אם רק היית מחכה עוד מעט היית אוכל כול טוב כמוני "... (רבי נחמן מברסלב)