מאת: אלי ברקת

חגיגה בסנוקר, סרטו של בועז דוידזון, עם גיבורי הילדות זאב רווח ויהודה ברקן, מספר על תאומים זהים: עזריאל וגבריאל, אחד יצא לתרבות רעה והשני "חסיד אומות העולם: לא שותה, לא מעשן, לא משחק סנוקר". איך חכם חנוכה אומר: "צדיק, צדיק, כל אמן שלו סוכר." הסיפור מסתבך כשגברי מפסיד לסלבדור בסנוקר, ולמרות ש"הצ'קים שלנו אף פעם לא חוזרים", הצ'ק הזה מזוייף, מה שמכניס את החבר'ה ללחץ כשהם מבינים שהפעם הם הסתבכו עם המאפיה. הפתרון היחיד זה למכור את הבית, שאבא של התאומים השאיר בירושה, אלא שבצוואה כתוב שאסור למכור את הבית לפני שעזריאל יתחתן. "אז נחתן אותו" פסק זאב רווח והתחפש לחכם חנוכה בן משה הלוי, שדכן ידוע מירושלים, ושם דרכו לבית הרב כדי לשדך את עזריאל לבת הרב החסודה.

הרב מתרשם מהתחפושת, שראה אדם אחד שהיה משופע ביותר, בעיקר מהמשקפיים – "כל עדשה מיקרוסקופ", ומזמין את השדכן והחתן המיועד לטעום "מעשי ידי ביתי להתפאר". הכניסו לביתו האכילו והשקהו. חכם חנוכה מלקק את האצבעות: "יה ורדי, איזה קציצות", אך נכשל בשלב השאלות הקשות: "מי הם עשרת הצדיקים שעוד בחייהם הובטח להם להיכנס לגן עדן." בדקו במקרא ולא מצאו במשנה ולא מצאו באגדה ולא מצאו בתלמוד ולא מצאו. על כל חצי פסוק שהרב רוצה שחנוכה ישלים, חכם חנוכה עונה: "ימשיך כבודו". אמר לו: "סב בריך", ענה לו חכם חנוכה: "אני ברכתי, זה הוא שלא ברך." סופו של סיפור, שעזריאל, שמחליף את גברי, מבקש לשתות חלב, ואז כבר כבוד הרב תופס קריזה: "אמור אכול כלבא פיסתיא דינאי" ומסלק אותם מביתו שהרי "לא תבשל גדי בחלב אמו". לא עוזרת לחכם חנוכה ההברקה: "הוא לא בישל כבוד הרב". עזריאל נגרר החוצה בבושת פנים, לא מבין: "אבל מה אני עשיתי?!", שהרי כמאמר הרב: "רחוק מרשעים ישועה".

תארו לכם לרגע, מה היה קורה אם חכם חנוכה היה מוריד את המשקפיים והיה אומר לרב: "ירותתי גבך דאת מונע לי" או בשפתו של חנוכה: תמלוגים! שהרי הוא טרח ועמל בשביל כל החתונה הזאת". חנוכה היה מנצל הצלחה וממשיך: "חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא ושמעית קלהון דמניקיא אמרין "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב". הרב המופתע היה עוצר את הצעקות ומתעניין: "למה זכיתה למיכלא על פתורי?" התשובה המתבקשת: "איזה קמח כבוד הרב, הוא לא עובד במאפיה" היתה מתחלפת ב"מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון". תודו שזו תשובה בהרבה יותר חזקה מ"הקרבורטור ירד לך לרדיטור, עשה לך סבטוחה בתוך המנוע".

ויקרא רבה פרשה ט ד"ה ג ד"א ושם

ג ד"א ושם דרך א"ר ינאי ושם כתיב דשיים אורחיה סגי שוי מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר א"ל משגח רבי מתקבלא גבן אמר לו אין הכניסו לביתו האכילו והשקהו בדקו במקרא ולא מצאו במשנה ולא מצאו באגדה ולא מצאו בתלמוד ולא מצאו א"ל סב בריך א"ל יברך ינאי בביתיה א"ל אית בך אמר מה דאנא אמר לך א"ל אין א"ל אמור אכול כלבא פיסתיא דינאי קם תפסיה א"ל ירותתי גבך דאת מונע לי א"ל ומה ירתותך גבי א"ל חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא ושמעית קלהון דמניקיא אמרין (דברים לג) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב א"ל למה זכיתה למיכלא על פתורי אמר לו מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון א"ל כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא קרא עליה שם דרך דשיים אורחיה סגי שוי דא"ר ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה הה"ד (בראשית ג) לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים זו תורה, אראנו בישע אלהים א"ר אבהו זה אחד מן המקראות שישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל (תהלים פ) ולכה לישועתה לנו.