עודד שטיינברג
שלושה מעגלי ה"אחר"
1. "האחר הקרוב" –שייך לבני קבוצה מסוימת (משפחה, קהילה, עם וכו'), אך מוגדר על ידי האינדיבידואל או החברה כשונה או כאחר (בהתנהגות, במעמד החברתי וכן הלאה).
2. "האחר הבינוני"- לא שייך לקבוצה, אך יש בינו לבינה נקודות ממשק ודמיון מסוימות.
3. "האחר הרחוק"- אדם או קהילה שלא נמנים על בני הקבוצה ונתפשים על ידי חברי הקבוצה כהיפוכה המוחלט.
המחשה מהפרשה האחרונה
הצירוף "גר ותושב אנכי עמכם" (כג:ד) מזמן התבוננות בכמה מתרגומי אונקלוס (להלן: ת"א) לשם גֵּר ולפועל "גור.
גֵּרוּת הוא מושג דתי - קבלת אמונת ישראל, וגם מושג משפטי - ישיבה בארץ זרה. מכאן מתרגם אונקלוס גֵּר בשלושה אופנים: 1) נכרי שהתייהד מתורגם גִּיוֹרָא, כגון "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה'" (שמ' יב:מח) - "וַאֲרֵי יִתְגַּיַּיר עִמְּכוֹן גִּיוֹרָא". 2) גר תושב, נכרי שלא קבל עליו עול מצוות, מתורגם עֲרַל תּוֹתַב (ערל תושב) או תּוֹתַב עֲרַל, כגון "ונמכר לגר תושב" (ויק' כה:מז) - "וְיִזְדַּבַּן לַעֲרַל תּוֹתַב"; "לגר אשר בשעריך תִּתְּנֶנָּה" (דב' יד:כא) - "לְתוֹתַב עֲרַל דִּבְקִרְוָךְ תִּתְּנִינַּהּ". על גר מסוגו נאמר בתוכחה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" (דב' כח:מג) "תּוֹתַב עֲרַל דְּבֵינָךְ יְהֵי סָלֵיק עֵיל מִינָּךְ לְעֵילָא לְעֵילָא". 3) תושב שאינו קבוע, שגם הוא מכונה גֵּר, מתורגם דַּיָּיר כבפניית אברהם לבני חת בפרשתנו: "גר ותושב אנֹכי עמכם" (כג:ד) - "דַּיָּיר וְתוֹתַב אֲנָא עִמְּכוֹן". וכן בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בר' טו:יג) "אֲרֵי דַיָּירִין יְהוֹן בְּנָךְ". והואיל וגם מעמדו של אדם בעולם אינו קבוע, תרגם "כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויק' כה:כג) "אֲרֵי דַיָּרִין וְתוֹתָבִין אַתּוּן קֳדָמָי".(הרב ד"ר רפאל ב' פוזן)
האחר כאויב האולטימטיבי- "חטא הג'נרליזציה"
דברים, ז
א כִּי יְבִיאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ; וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. ב וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--וְהִכִּיתָם: הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. ג וְלֹא תִתְחַתֵּן, בָּם: בִּתְּךָ לֹא-תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ. ד כִּי-יָסִיר אֶת-בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. ה כִּי-אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ, לָהֶם--מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ; וַאֲשֵׁירֵהֶם, תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. ו כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. ז לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם--וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים. ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם. ט וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים: הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר. י וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל-פָּנָיו, לְהַאֲבִידוֹ: לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל-פָּנָיו יְשַׁלֶּם-לוֹ. יא וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹתָם. {פ}
דברים, כ"ה
יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח. {פ}
אריסטו, פוליטיקה, 1327
העמים בארצות הקרות ככלל, ובייחוד אלה באירופה, הם מלאי חיוניות, אך לוקים במיעוט כשרון כפיים ותבונה; מגיעים לידי התפתחות פוליטית ואינם מגלים יכולת לשלוט באחרים. העמים באסיה ניחנו בכישרון-כפיים ובתבונה, אך לוקים במיעוט חיוניות; לפיכך הם מוסיפים להיות עמים משועבדים ועבדים. היוונים המצויים בתווך במיקומם הגאוגרפי, מאחדים את התכונות של שתי קבוצות העמים. הם בעלי חיוניות ותבונה גם יחד: התכונה האחת מאפשרת להם להוסיף ולהתקיים כבני אדם חופשיים; האחרת מאפשרת להם להגיע לפסגות של ההתפתחות הפוליטית, ולגלות יכולת למשול בכל עם אחר- אילו רק עלה בידם לכונן אחדות מדינית.
היחס ההומני לאחר
ויקרא יט
לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
רות, ב
וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל--מִמִּשְׁפַּחַת, אֱלִימֶלֶךְ: וּשְׁמוֹ, בֹּעַז. ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים--אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי. ג וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים; וַיִּקֶר מִקְרֶהָ--חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. ד וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים, יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְהוָה. ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ, הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים: לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. ו וַיַּעַן, הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים--וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם-נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב. ז וַתֹּאמֶר, אֲלַקֳּטָה-נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים, אַחֲרֵי, הַקּוֹצְרִים; וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד, מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד-עַתָּה--זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת, מְעָט. ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי, מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין, עִם-נַעֲרֹתָי. ט עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן--הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ; וְצָמִת, וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים, וְשָׁתִית, מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים. י וַתִּפֹּל, עַל-פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי--וְאָנֹכִי, נָכְרִיָּה. יא וַיַּעַן בֹּעַז, וַיֹּאמֶר לָהּ--הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. יב יְשַׁלֵּם יְהוָה, פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בָּאת, לַחֲסוֹת תַּחַת-כְּנָפָיו. יג וַתֹּאמֶר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי, כִּי נִחַמְתָּנִי, וְכִי דִבַּרְתָּ, עַל-לֵב שִׁפְחָתֶךָ; וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה, כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ. יד וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל, גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן-הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ, בַּחֹמֶץ; וַתֵּשֶׁב, מִצַּד הַקֹּצְרִים, וַיִּצְבָּט-לָהּ קָלִי, וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר. טו וַתָּקָם, לְלַקֵּט; וַיְצַו בֹּעַז אֶת-נְעָרָיו לֵאמֹר, גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט--וְלֹא תַכְלִימוּהָ. טז וְגַם שֹׁל-תָּשֹׁלּוּ לָהּ, מִן-הַצְּבָתִים; וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה, וְלֹא תִגְעֲרוּ-בָהּ. יז וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, עַד-הָעָרֶב; וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר-לִקֵּטָה, וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים. יח וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר, וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר-לִקֵּטָה; וַתּוֹצֵא, וַתִּתֶּן-לָהּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹתִרָה, מִשָּׂבְעָהּ. יט וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם, וְאָנָה עָשִׂית--יְהִי מַכִּירֵךְ, בָּרוּךְ; וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ, אֵת אֲשֶׁר-עָשְׂתָה עִמּוֹ, וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, בֹּעַז. כ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ, בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַמֵּתִים; וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי, קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ--מִגֹּאֲלֵנוּ, הוּא. כא וַתֹּאמֶר, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה: גַּם כִּי-אָמַר אֵלַי, עִם-הַנְּעָרִים אֲשֶׁר-לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם-כִּלּוּ, אֵת כָּל-הַקָּצִיר אֲשֶׁר-לִי. כב וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, אֶל-רוּת כַּלָּתָהּ: טוֹב בִּתִּי, כִּי תֵצְאִי עִם-נַעֲרוֹתָיו, וְלֹא יִפְגְּעוּ-בָךְ, בְּשָׂדֶה אַחֵר. כג וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט--עַד-כְּלוֹת קְצִיר-הַשְּׂעֹרִים, וּקְצִיר הַחִטִּים; וַתֵּשֶׁב, אֶת-חֲמוֹתָהּ.
סובלנות ואולי קבלת תרבות הגויים
עבודה זרה מד,ב
משנה:
שאל פרוקלוס (מין עובד כוכבים היה) בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי (שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה); אמר לו: כתוב בתורתכם (דברים יג,יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך] - מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?
אמר לו: אין משיבין במרחץ (אין משיבין דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום);
וכשיצא אמר לו:
1. אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי (שהמרחץ קודם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ, ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים);
2. (ועוד תשובה אחרת) אין אומרים "נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי" (דמרחץ - לאו דבר נוי הוא) אלא אומר "נעשה אפרודיטי נוי למרחץ" (נמצא שהיא משמשתו, והיא טפלה והוא עיקר)!
עמנואל לווינס/ אתיקה והאינסופי – שיחות עם פיליפ נמו
"הקשר עם האחר שזור אך ורק בתור אחריות. בין אם אתה מקבל או דוחה אותה, בין אם אתה יודע או אינך יודע איך ליטול אותה. בין אם אתה מסוגל לעשות משהו קונקרטי למען האחר, אם לאו. לומר :הנני. לעשות משהו למען האחר, לתת , להיות רוח אנוש."
מישל דה מונטיין- המסות
"לו טרחנו מידי פעם לבחון את עצמנו ולו הקדשנו לחקר עצמנו את הזמן שאנו מוציאים על זולתנו ולהכיר את מה שמחוצה לנו..."
האחר כמגדיר הזהות -קונסטנדינוס קוואפיס- מחכים לברברים
אבל למה מתעוררת לפתע בהלה
וקמה מהומה (כל הפנים הרצינו)
למה מתרוקנים פתאם רחובותינו, כיכרותינו
הכל שבים לבתיהם נבוכים עד מאד?
כי ירד הלילה ולא באו הברברים
וכמה אנשים שבאו מאזור הגבול אומרים
שאין בכלל ברברים בסביבה.
מה יהיה עכשו עלינו בלי הברברים?
האנשים האלה היו איזה פתרון.