מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו: "כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז". אמר אחד מהם: "אני אקניטנו". אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו.
אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול",
אמר לו: שאל בני, שאל!" – "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להן חיות פיקחות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל?
מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?"
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול".
אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה עיניהן של תרמודין טרוטות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?"
נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?,
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול", אמר לו: "שאל בני, שאל!"
"מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים".
אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא הכעוס".
נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול, שאל!".
אמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?"
אמר לו: הן.
אמר לו: "אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל"
אמר לו: "בני מפני מה?"
אמר לו: "מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז"
אמר לו: "הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד"
(שבת, ל', ע"ב)