לבסוף מן הפח אל הפחת: החמרה של הדרמה,ניתן להבין כמיסוד של הטירוף-הגעה למקום שכולם כאלה.
לאורך השיר ניסיתי להראות את הדואליות העוברת כחוט השני לאורכו, בין דרמה גדולה של מוות ואי שפיות,לבין מודעות למצבו ונסיון להינצל.

לבסוף נשאלת השאלה,שתישאר שאלה פתוחה ,האם השיר הוא אופטימי או פסימי.

לדעתי השיר ערב ב' בכסלו מתכתב עם השיר הנ"ל:

"מם"
שירים מן המחלקה הסגורה.

"השירים אינם שלי בעצם.
אני כתבתי אותם אבל מם הכתיב לי אותם בחיי הכאב שלו.
לכן השירים הם שלו" (השולח)

1
אם אני חושב חזק
אני מרגיש איך כותרות
העיתון שאני קורא
לא נותנות לגשם
לרדת
ואני מתאמץ
לא לקרוא את השורה
עם האותיות הגדולות
על חצי עמוד
כדי לא לשרוף למדינה
את כל הלחם

2
אני בטוח שהגבינה
שאכלתי בבוקר
גבינה לבנה
בלי מלח
חמש אחוז שומן
עשר אחוז מים
היא שרצחה את ראש
הממשלה

3
אני בחוץ
אני בפנים
אני שיכור
אני אנס
אני סגור
אני פתוח
וגם קפוד אחד,
הקוצים שלי נשרפים

4
אני לא זוכר פנים
אבל היו לה מכנסי
ג'ינס עם כפתורים
את זה אני בטח
זוכר.



מדרש השיר נאמר ע"י איתמר טהר לב בתוכנית "ידידי השכחת?!" של בית הלל בהופעה של ערן צור והפייטן דוד מנחם בשנת תשס"ח.