תמונה / אלעד ארנון

יש מקום כמו מרפסת
בין מדרגות של מעלה
למדרגות של מטה
אני אוהב לעמוד שם להשקיף
על הנוף המקראי.
בחזית הר הבית
שם – מסגד לצד כיפת זהב יפה
אל מורדות העופל פרוס הגן הארכיאולוגי
ערימות אבנים מקובצות
כמו פאזל שברי הזמן המרוסק
מרחוק משתקף קיברו של בגין
נטוע בהר, משקיף עליי
משקיף עליו, ושוב בינינו המסגד
למטה הרחבה הקדושה
עטרת כוהנים בהגות כתליה
צור ישראל בליבה
הדגל החדש מתנוסס שם
והרבה אנשים בשחור.
לצידי הרובע ההרודיאני
הרצלייה פיתוח של פעם
משכן נובורישיי יהודה העתיקה
למעלה שמיים רוויי עננים
ספוגי תפילה
אולי ימטירו גשם של ברכה
לשטוף רבב קנאה
אך הטיפות שקופות הן
לא רואים,
רק מרגישים
יודעים שקר לנו בפנים
אך לא מתכסים בחמלה
אנשים קשיי עורף
תושבי יהודה.