טל / אורי דרור

זריחה
עמוד השחר עולה בעל כורחו
וזורה אור על עיר רדומה
קרני שמש בתוליות
חודרות מבעד לתריס
משיל שמיכה, מוחה זיעה, טובל פנים במים,
יורד למטה בעצלתיים
בכיור נשארו כלים מאתמול
מרתיח קומקום, מכין משקה,
תורת חיים על כוס קפה.

וכעת אתהדר לי במיטב נוצותיי
ואצא לרחוב;
טיפות של טל על גגות הבתים
ופיסות של עיתון ישן על המדרכה.
אויר פסגות
אקח לריאות
ואחשוב מחשבות טובות.
רגליי נושאות אותי אלייך,
אני בטוח.