שלחן במרקיה / יקיר ליפמן רנבאום

שלחן מעץ מלא, נקי, ארוך.
בקצהו יושב אדם עם ראסטות ומעתיק ציורים מתוך פנקס אל תוך פנקס. ארבעה אנשים מזמינים כוסות תה ובקבוק בירה. קופסת סגריות כבר על השלחן. שקית של משהו. כד גדול עם מכסה מגיע ביד המלצרית לצד קנקן גדול עתיק ויפה מלא בתה. כוסיות קטנות גורמות לתחושה שהתה לא יגמר. סוכר נשפך. אדם חוזר מהשירותים ומתיישב, חמשה אנשים. מלצרית חוזרת, מציעה עוד כוסית ומתבקשת להביא מים. בקבוק ירוק עם "ספונג' בוב" מתישב לצד הסוכר. טישו מלוכלך נזרק. זוג צעיר מתנשק לצד האדם עם הראסטות. נרות מועברים. השלחן אט אט מתמלא צחוק, עשן, קולות. הומלס נכנס. אנשים זזים, דברים משתנים, ההוא מהשירותים מתקשר עם ההומלס, מחליפים כובעים. שוב מחליפים כובעים. חוזרים לשולחנות המקוריים. המלצרית משחקת בקלפים במרכז המרקיה. מרק מוזמן עם לחם, חמאה, פסטו. דברים נשפכים, פירורים נכנסים לחריצים בשולחנות ואפר הסיגריות נערם בערימות. השלחן כבר מלא כל טוב. שש בש סגור אוסף כרטיסי "חבר מועדון" כפית שהשתמשו בה מכל כיוון אפשרי קערות ריקות סוכר קנקן פתוח "ספונג' בוב" כובעים עוד סיגריות, חמאה מרוחה על השלחן, בזבוז של פסטו, שקל יתום. עוד דברים רבים שמרכיבים את צורת השלחן אך לא חשובים לאיש ואיש אינו זוכרם.

יש עיצוב חדש לשלחן עכשיו בערב שאחרי.
אותו עץ מלא ארוך. צבעו השתנה קצת בכיוון של תה ירוק. החריצים פחות עמוקים עם צורה גלית שונה מאפר חדש ופרורים, את הנרות הספיקו לחדש אך את הצבע השחרחר שגרמו הקודמים עוד יש, ושריטה כלשהי, שהופכת את הציור שקודמיה ציירו לאיזה שקוסם או נסיך שגם כן צוייר בטעות. גם אם ישפכו מרק דלעת, בטטה, בצל ושום וירוקנו על השלחן חביות בירה, לחם ובקבוק יין עקום; השלחן ישאר שלחן והמלצרית מלצרית וגם ערב אחרי ערב אחרי ערב - הם לא ישתנו בתכלית.
אלא אם כן אחד מאותם חורטי ציורים ומדמיני דמיונים יחרוט כבר חריטה עמוק עמוק לעמקו של שלחן;
ומתוך דאגה לתפקודו של הפונדק המעוגן,
ירד לפה הבוס ויתיישב בשלחן.