מדרשי פיוט

מספרים שאחד פגע בו גזלן, ורצה לגזלו.

שאל אותו הגזלן: "יש לך מעות?".

השיב: "יש לי בוודאי אתן לך כול הממון בשביל נפשי".

פעם אחת אמר המלך לאהובו, השני למלך: באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שתגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע. אם כן ונטכס עצה.

"הדעת נותנת שהעולם יהיה שווה בשווה, שלא יהיה אחד מעל לשני, וכשאנו רואים אחד עשיר ואחד עני אנו יכולים לומר שהעני לקח את חלק העוני של העשיר, היינו שחובה על העשיר להר

"רבי זוסא האריך ימים והגיע לזקנה מופלגת. שבע שנים שכב לפני מותו על ערש דווי, שקיבל עליו כך מסופר, את הייסורים כדי לכפר על ישראל.

מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו, מה עשתה אמם, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם.

פלימו היה רגיל לומר בכל יום: חץ בעיניך השטן. פעם אחת בה השטן בערב יום הכיפורים ונדמה לו כעני וקרא על הפתח. הוציאו לו פת.

המתפלל תפלת שמונה עשרה אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ולא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי עובדי כוכבים שהם אכזרים ויכולים להורגו, ואין לך דבר העו

 בסורא היה דבר. בשכנותו של רב לא היה דבר. סברו משום כך - משום זכותו של רב שהיא מרובה.

היה אדם אחד, שלא האמין במה שאומרים אנשים, שיש שדים לצים, שבאים לפעמים ומטעים בני אדם.

חסיד אחד שהיה עשיר גדול ומעולם לא ידע מה היא עניות ומה טיבה, ומרוב חסידותו, האיש הזה כל יום שישי בשלוש אחר הצהרים היה מקבל עליו את השבת, פעם אחת באחד מימי שישי, לאחר שכבר קיבל עליו את השבת